הד מילים מתנגח עם השקט
במגעים מחשמלי ירח
טפטוף נמרח על קירות לבושי מבע תמים
מצייר צורות של פרפרי חופש
נמסים אלי צורבים כאב מעוגל כמו שמש

בבועת העצבות
התרחקות מקושתת במסכי עשן
ומגעים משוננים יורקים להבות נטושות בחלל
מתערבלות  רוחשות מנגינות עתיקות יומין
וחיצים שביטיים חומקים אל חושך

ולפתע התעוררות חומקת
כמו כישוף כרי הדשא בבוא הגשם הראשון
מרצדת   מתעבה לענן
בחיק סהר קסום

אפילו השקט הטעון
שואב כוחותיו מחומות  צפופות
ברחש משכר
של עצב
מתוק