קשה לי להבין מה עובר לו בראש כשהוא מגיע לנקודת הציון הזו
בחייו. אצלי הכל היה שונה, מסיבות ברורות. אני לא יודע אם הוא
מברך על כך, או רואה זאת כקללה. הוא רואה את שני הצדדים
בבהירות, אך אינו מצליח להעדיף אחד מהם. מצד אחד, חושש הוא כי
הכל ישתנה, ואם לא מיד, הרי זהו רק עניין של כשנה עד סופו
המוחלט של העולם כפי שהוא מכיר אותו, וכניסה לעולם אחר
לחלוטין, המסוכן וקשה בהרבה. מצד שני, הוא לא מפיק הנאה מרובה
מן עולמו הנוכחי, ויודע הוא שגם אם כן היה נהנה, הרי כל דבר
טוב מסתיים בשלב מסויים.

הוא התחיל לחשוב על זה כחודשיים לפני שזה קרה. כך סתם, צצה לו
בראש המחשבה שכמעט והרסה לו את הקיץ. הדילמה הקשה הזו, שהועלתה
בפניו ע"י עצמו בדיוק יום אחד לאחר סיום הלימודים, קרעה את
נפשו לגזרים במשך ימים והציבה אותו אל מעל לשפת התהום. הוא
התאושש, בעזרת חבריו, לאחר שהרגיש ננטש על ידם והבין שלא כך
המצב.
עדיין נבצר ממנו להחליט האם הוא מקבל זאת בזרועות פתוחות, אך
הוא מקבל את זה. הוא יודע שאין בידיו דבר לשנות זאת, והשלים עם
המצב. הוא יעדיף שלא לחשוב על זה, ויודע כי עליו להתמיד במסלול
החיים.

מזל טוב.