http://zone.walla.co.il/item/641937

תדמיין שלא היית זכר.
להתרגש מהעובדה שאת מרכז ההתעניינות בגן, בבית הספר, בצבא,
בעבודה, בבית אבות, להתאכזב מכך שיש לך מחזור וייסורי לידה,
ומכך שיכולים להיות לך אוסטיאופורוזיס, צלוליטיס, סרטן בשד,
קצוות מפוצלים ובעיות בצביעת שורשי השיער, להנות מכך שכל דלתות
העולם נפתחות בפנייך אם רק את תיפתחי לפניהן.

תדמיין שלא היית יהודי.
להתלהב מהתנזרותו של בודהה וניסיו של ישו, לסגוד לאל שונה בכל
פעולה ומעשה כמיטב המסורת המיתולוגית, לא להיכנס בבריתו של
אברהם אבינו לפחות עד גיל שלוש-עשרה, לא להודות ל"הורי ולמורי
היקרים שהגיעוני והביאוני עד הלום", לא לשבור את הכוס בחתונה,
לא לומר קדיש בשפה עתיקה דווקא כשבא לבכות יותר מהכל, לא לשים
כיפה שחורה כביטוי לכבוד הדדי שמירת מסורת ושייכות.

תדמיין שלא היית עושה עלייה.
להמשיך לחיות בין אנשים שכל הזמן קוראים לך "יהודי" למרות שכאן
אתה תמיד נקרא על שם ארץ המוצא, לדאוג שבערב כשתחזור לבית לא
יצוצו כמה בריונים מעבר לפינה ויכו בך רק בגלל שנולדת לאמא הלא
נכונה לדעתם, לעבור מיום ליום במנטליות קרה אך יציבה ובטוחה
לפי מה שטוב לך.

תדמיין שלא היית משתמש באינטרנט.
להכיר את החברים האמיתיים והמוחשיים בלבד, לישון שמונה שעות
ביממה כתקן הבריאות, לקנות "פנאי-פלוס" ו"מעריב לנוער" כדי
למצוא שם פורנו רך, לקבל מידע רק ממודיעין טלפוני, להתאמץ קצת
יותר כדי לפרסם את הבולשיט שאתה כותב, להכתיר את מכשיר
הפקסימיליה כפתרון האולטימטיבי להעברת מסמכים ברחבי העולם,
לגלות שגם עיתונים מנייר ניתנים לקריאה ואפילו לקריעה.

תדמיין שלא היית שומע.
להפסיד את מתת האל החשובה ביותר, לראות את הקלידים והמיתרים
ולבכות בלי לשמוע, לא להיות מסוגל להאזין לשירתם של ציפורי
בוקר וצרצרי הלילה, להתפתות שוב ושוב להכות בקורנס עם תקווה
לצליל ולהתאכזב, להיות מסוגל להבחין בין צלילים שונים רק על פי
הגרף המשתנה בהתאם המופק על צג המחשב.

תדמיין שלא היית מתאהב.
לעשן ולשתות מה שבא ומתי שבא כי אין את מי לנשק בלילה, להתעורר
בבוקר עם מחשבה ריקנית של עוד יום מבוזבז על אף אחד - על עצמך,
להודות לאלוהים על זה שיש לך את מלוא הצלעות כמספרן ההתחלתי,
לפקוח עיניים על כל בת-חווה ולחשוב עליה כעל פוטנציאלית כי לא
טוב לו להיות האדם לבדו.

תדמיין שלא היית חי בחברה.
להפריש, לחטט, להביא, ללעוס, לאכול בפה פתוח, לירוק, להשתעל
בלי לכסות עם היד, להתעטש בקול רם לכל הכיוונים, לא להתגלח,
ללכלך, לצחוק עם נחירות, לנחור אפילו במצב ערני, לקום כשבא,
לקצוץ ציפורניים עם הפה, לא לטפל בפטרייה ברגליים, להתיז מים
לכל עבר במקלחת, לא להתקלח, לא לשטוף ידיים לפני האוכל, לא
להסוות, לא להסתיר, בטח שלא להתבייש.

תדמיין שלא היית מת.
לראות את משפחתך כולה גוססת ונפרדת מהעולם הזה לפניך, לבכות על
קבר נכדתך שנפטרה משיבה טובה, להיות האדם היחידי בעולם שמבחינה
תיאורטית יכול להגשים את החלום הגברי "לספק כל אישה על
הפלנטה", לדעת האם באמת ימציאו תרופה לסרטן ולנזלת, לגלות האם
העולם באמת נחרב בשנת ששת אלפים למניין בריאת העולם.

תדמיין שלא היית מגלה את הכתיבה.
להסתובב סהרורי ברחובות העיר עמוסת השקרים ולא לשפוך את הנפש,
לא לכתוב בחטיבת הביניים את הסיפור המנצח אודות גטו וורשה, לא
להרים את האף על שבחי המורים לשפתך הגבוהה למרות שהיא לא שפת
האם, לא להפיץ את סיפוריך בכל אותם פורומים גדושים באנשים
הדומים לך, להוציא מהאוזן השנייה את כל שנכנס באוזן הראשונה
בנוגע ללימוד דיקדוק ותחביר כפי שמלמדים אותם בבתי הספר, לא
לקבל כמתנה את העט היוקרתי מאהובתך, לא לכתוב אפילו למגירה שלא
לדבר על חבריך הקרובים - מושאי סיפוריך.

תדמיין שלא היית...