אף פעם לא חשבתי שאפשר להתאהב שוב שמישהו מבלי להפסיק לאהוב
אותו.
איך אפשר לאהוב אדם עד כלות ולאהוב אותו יותר כעבור זמן מה?
תמיד עולה השאלה בסופו של דבר שאולי זה לא באמת הייתה אהבה עד
אותו רגע, אבל אם כך זה נכון אז אולי אף עתה אינה זו אהבה. אם
זו אינה אהבה, האהבה אינה קיימת, היא הינה רק חזות, העמדת
פנים, דבר שאומרים, אך אינה אמת מידה שווה לכל נפש, כי אני
אוהבת אותך, ואתמול אמרתי לך את זה, והיום אמרתי לך את זה, אך
היום אהבתי אלייך גדלה, כשם שהיא גדלה ומתפתחת ומתחזקת בכל יום
שעובר, כמו הקשר שלנו, שרק מתפתל, ומתחזק, והופך למורכב יותר
כל יום. אני לא יודעת אם מורכב היא המילה הנכונה לתאר קשר,
משום שהמילה מורכבות נראית מאיימת, מפחידה, ואף שלילית. אני
טוענת אחרת, המורכבות מחזקת, מבססת, מעמיקה שורשים, עם זאת
ישנה הפשטות והתמימות שבפריחה, בניץ של פרח, טיפת הטל שבגביע,
הרי הוא הניצוץ בעינייך, והשמש...
אינני יכולה שלא לחייך כשאני רואה אותך, אינני יכולה שלא לחייך
כשאני איתך, אתה השמש שלי, אתה מחמם אותי, אתה השמש האביבית
שלי ביום חורפי וקר. אתה לא שורף, אתה מחמם, אתה אופף אותי
במתיקות של שינה בפרדס, עם ריח הדרים וקרני שמש מלטפות.
אתה מסוג האהבה שעליה רק חולמים, מסוג האהבה שאליה מתמכרים.
אתה משכר אותי, אך אני בשקיקה אמשיך ללגום מיינך המתוק.
היום שוב התאהבתי בך, לא מחדש, אלא בדרך אחרת, בדרך גדולה
יותר, ואף כי נראה לי שאהבתי אליך גדולה מכל, היא תמשיך ותגדל,
למרות שאין גדולה ממנה. ומחר, כשאתאהב בך שוב, דע לך, שמה
שהרגשתי היום, לא נעלם, הוא רק גדל, הוא הכפיל את עצמו בחזקת
הגרגירים שלחופי כל האוקינוסים, כשם שהיום הוא הכפיל את עצמו
בחזקת הכוכבים.

12/12/04