היו היה פעם דביבון שחי בעולם הדביבונים ואהב אותו.
כמו כל דביבון, הוא הלך ללמוד לגן, למד בבית ספר של דביבונים
וכל עולמו סב מסביב לאורך חיים של הדביבונים, וכמו כל דביבון
בבגרותו הוא רב עם הוריו, עם אחיו, הכיר דביבונות אחרות ואף
פעם לא מצא את אהבתו בעולם של דביבונים.

יום אחד במהלך עבודתו, דיבר בטלפון הדביבון עם דביבונה אחרת,
והתחיל לפתח שיחה עימה.
כמה ימים אחרי זה התקשר שוב הדביבון לדביבונה אך להפתעתו, ענתה
לטלפון דובת פנדה אצילה.
הדביבון ביקש לדבר עם הדביבונה אך היא אינה נמצאה, ועקב
שיעמומו הגדול החל לדבר עם הפנדה, והחל להכיר אותה, כך מדי
יומיים התקשר הדביבון לטלפון ודיבר עם הפנדה, לאט לאט נרקם
בניהם קשר מיוחד.
לאחר כשלושה חודשים החליט הדביבון כי עליו לראות את הפנדה איתה
הוא מדבר והחליט לנסוע לשבט הפנדות ולפגשה.
היה זה סופ"ש רגיל כשהוא עשה את דרכו לפגוש את הפנדה, הוא נסע
לשבט הפנדות, מצא מקום להעביר בו את הסופ"ש בשביל לפגוש פעם
אחת את הפנדה.
לאחר ציפיות מרובות, הגיעה הפנדה אל הדביבון, שניהם נראו
רגילים למראית עין ולא היה קליק מדהים, אך למרות זאת הם נסעו
לראות  סרט ובזמן שבו הם חיכו לתחילת הסרט הם ישבו ברכב
והתנשקו...

משום מה, רצה הגורל והם קנו כרטיסים לסרט "לשמור אמונים".
כך נגמר הסופ"ש הדביבון חזר לשבטו והחל לחשוב על הפגישה. גם
הפנדה חשבה אך לא הייתה בטוחה שהיא רוצה את הדביבון שפגשה, אך
למרות הספקות המשיכו הדביבון והפנדה להיפגש, אך הפנדה לא הייתה
בטוחה ברצונה... יום אחד כאשר ממש הייתה לא בטוחה ודי חשבה
להפסיק להיפגש עם הדביבון שדי נהנה מהפגישות עמה, שלח הדביבון
זר פרחים למקום עבודתה של הפנדה, הפנדה שהייתה מופתעת, ובלחץ
חברותיה החליטה למרות למרות להמשיך עם הפגישות.

לאחר כשלושה חודשים נוספים, החליטו הדביבון והפנדה ללכת לחופש
במקום מרוחק מביתם, אז, באותו החופש התאהבה הפנדה בדביבון,
ומאז רק התחזק קשרם והתהדק.

כך במהלך הזמן, למדה הפנדה להכיר את עולם הדביבונים, והדביבון
למד להכיר את עולם הפנדות שכל כך אהב, הם למדו ביחד כל כך הרבה
על דרך חייהם של הצד השני הפנדה לימדה את הדביבון מהי אומנות,
מהם מאכלים מיוחדים, היא לימדה אותו מהם חברים אמיתיים
והדביבון החליט שכך הוא  רוצה לחיות את חייו, כפנדה... ולעומת
זאת הדביבון לימד את הפנדה דברים מעולמו ומאמונותיו, הוא לימד
אותה בעיקר את השקפת חייו לעולם, אך בראש ובראשונה הוא לימד
אותה מהי אהבה אמיתית, מהי אהבה שלא תלויה בדבר, מהי הנכונות
לתת את למרות מתוך אהבה ואמונה שכך צריכים להיות הדברים.

הפנדה תמיד הייתה טיפה לחוצה מכך שהיה נראה לה כי הדביבון אהב
אותה יותר מאשר היא אהבה אותו למרות שהדביבון לא חשב כמוה, הוא
אהב אותה כי כך היא הייתה, הוא לא ניסה לשנותה, לא רצה שהיא
תשתנה, הוא אהב אותה כמו שהיא.

כך נרקם הקשר לאט ובטוח בניהם, כל חבריהם הפנדות והדביבונים
העריצו את הקשר ביניהם, את הכבוד שהיה ביניהם ורצו תמיד לשאוף
להגיע לקשר כזה, הם אף פעם לא ראו כי הפנדה חששה שיום יבוא
ויקרה משהו, הם לא ראו  את הפחד של הפנדה לאהוב לתמיד את
הדביבון, כי למרות הכל הוא עדיין לא פנדה.

אחרי כארבע שנים שהיו הדביבון והפנדה ביחד, חש הדביבון כי
משהוא השתבש, השתנה, והוא דיבר עם הפנדה בנושא והם דיברו
ודיברו ודיברו...
הפנדה החליטה למרות אהבתה הכנה והאמיתית לדביבון, כי היא חייבת
לבדוק לפני שהיא מתחייבת לדביבון כי אין אף פנדה אחרת בסביבה
שאולי אותו היא תרצה...
למרות שהאמינה כי אהבה כזו לא תראה משום פנדה אחרת, היא החליטה
לעזוב את הדביבון וללכת לחפש פנדה אחרת.

שניהם היו מרוסקים והרוסים, לא אכלו, הרזו, והיו מנותקים
מהעולם... אך הפנדה לא חזרה. הפנדה האמינה כל כך שהיא עושה
לעצמה טוב במהלך הזה ולא ראתה כי היא הורסת את עצמה.
לא מסוגלת להתרכז, לא מסוגלת להכיר פנדות אחרות, אך בכל זאת
המשיכה בדרכה.
הדביבון גם הוא היה שבור, מרוסק, אנשים שאלו לשלומו, דיברו
איתו, משפחתו הייתה מודאגת ממצבו הנפשי, אך הוא היה בשלו, הוא
האמין בקשר ורצה לחזור אליו למרות שהפנדה זרקה אותו... הוא אהב
אותה.

עבר חודש, עברו חודשיים ואף שלושה, ואז החליטה הפנדה שהיא
מגיעה למסיבת יום הולדתו של הדביבון, והיא הגיעה, הם אהבו
כאילו אף פעם לא נפרדו, הם נזכרו, איך זה להיות ביחד, איך זה
לאהוב, להעניק אהבה ולקבלה, זה היה ערב נפלא, מושלם, מיחד
ביופיו.
למחרת קמה הפנדה וחזרה למאורתה, חזרה ולא שבה.
עבר עוד חודש וכלום לא השתנה, הפנדה בשלה והדביבון למרות שעוד
מקווה שהפנדה תחזור המשיך את חייו...

וכרגע, בזמן כתיבת הסיפור, הדביבון עדיין מאמין ומקווה,
והפנדה, טוב לגבי הפנדה, אין לא מושג...

אבל עדיין, הוא אוהב אותה וימשיך לאהוב, עד שימצא פנדה
אחרת...

הסיפור מוקדש לכל הנזרקים (נשים וגברים כאחד) שנזרקו, למרות
שאהבו ונתנו והאמינו, אותם זרוקים שלבם שבור, אך בסתר ליבם,
למרות הכאב והצער ואולי גם השנאה מאמינים כי הפנדה שלהם תחזור
אליהם.

העתיד טומן בתוכו הפתעות רבות, אז בואו נתקדם איתו ונופתע...