פעמוני האירוניה נשמעים מרחוק
כשנחשפת לה, היסטוריה כואבת
הולך ונרפה החיוך המתוק
כשידע, דופק לו בדלת
המציאות נכנסת, בלי הזמנה
מתיישבת על ארגז העץ בחדרי
שלחתי הודעת SMS לדמיון,
שיבוא מהר לעזרי
כאב פרץ לפתע מלבי
ונשכב על הפוף הישן
דמיון כבר בכניסה
להגן מוכן ומזומן
וכך התמלא לו החדר
יושבים חסרי מנוחה
כאב יושב מבויש
המציאות כה אדישה
ידע מתנשא במבטו על כולם
ודמיון מחייך אליי בעיניים נוצצות

לפתע כאב פרץ בצעקה
אני לא יכול יותר
להתגבר את מוכרחה
שבעתי מלפעפע בגופך
ולרעוד בכל פעם שאת רואה את אהובך
ולכאוב קצת מתחת לחזה אבל לא ממש בבטן
בכל פעם שידע לוחש דבר באוזן
הסברתי לו שגם לי קשה
שנעצרת נשימתי בכל פעם שחושבת
ושעיניי דולפות ושפי עוד ממתין
שרק יהיה שלי יום אחד! מתנחמת...

המציאות פרצה לשיחה הרגישה
ובאדישות גמורה אליי ניגשה
היא מלמלה כמה עובדות שלא רציתי לשמוע
שהוא מאוהב, ומאושר ושאנו לא קרובים ושהיא צריכה לנסוע
יצאה לה בשקט אחרי שהניחה המטען
נשארנו אני כאב ידע ודמיון הקטן

שוב שתיקה...

ידע בטונו המתנשא
דרש מכאב ומדמיון להכין לו קפה
נשארנו שנינו לבד בחדר
כשידע החל בשצף קצף לספר

הכין מתכון חדש במיוחד בשביל כאב
משהו להרעיל את הלב
מבלי להוסיף אפילו קורט של רגישות
בצק צהוב שלשו אותו באדישות
הזכיר לי שהם יחד סופרים כבר חצי שנה
בערך מהזמן שהאהבה בי לחשה
סיפר לי שהם הכי מושלמים בעולם
הכי מתאימים, הכי מאושרים
שניהם על גג העולם תחת כוכבים
ועל העץ אני התוכי שצופה ומחליף צבעים.
אחרי שפרס העוגה
והעניק לי מנת ידע גדושה
אמר שהוא הולך וסגר בטריקה.

דמיון וכאב המבולבלים
חזרו עם כוס קפה שחור
שאלו אם הוא חוזר, אם את הקפה יש לשמור
כאב קלט את מבטי השבור
הרי ידע כי להשאירני עם ידע אסור
וברגע של תבונה והבנה
נשאב אליי חזרה בסערה

נשארנו בחדר רק אני ודמיון
שילוב חסר תקנה בוודאי
הוא הביא לי שוקולד וחתיכת חלום
והחיוך חזר לשכון על פניי

פעמוני האירוניה נשמעים שוב ממרחק...