"את יודעת שישו מת בגיל 42?"
אמרתי לך שזה לא נכון... הוא לא מת בגיל 42, אני לומדת עליו -
לא אתה.
וחוץ מזה?, זאת דרך להתחיל שיחה?, זאת דרך לעניין אותי?
זאת הדרך שלך.
אתה זוכר את המסיבה הזאת? כשהיינו יותר קטנים... לפני איזה
שנתיים נראה לי. כשהלכנו אני אתה היא ואידיוט ההוא... ששנינו
שונאים עכשיו, אתה יודע? אז לא רציתי אותך, רציתי אותו ואתה
ידעת את זה, לא?!
"אניווי" אתה זוכר שכשהיינו ארבעתנו לבד אתם זרקתם משהו על
איזה אחד שמן ואז הסתבר שהוא הכיר אותך ואתם רצתם כל כך מהר
ואני והיא צחקנו כל כך???
זה משהו שאני בחיים לא אשכח.

"את יודעת, חשבתי על משהו - מה בעצם הייתה הבעיה של ישו?, למה
לו להמציא דת חדשה?, מה רע לו להיות יהודי?!"
אמרתי לך שאין לי מושג, אני לומדת עליו אבל אין לי מושג...
וחוץ מזה זה ככה מתחילים שיחה?, על זה מדברים חצי שעה?,
שיחה איתך.
אתה זוכר את המסיבה שהייתה לא מזמן?, שאני הייתי קצת שיכורה
ואתה לא ממש?, שכבר היה דיי מוזר ביננו... ואתה זוכר שכעסתי
עליך כי התברר לי שדיברתי עליי עם הדפוק הזה? זה היה נשמע
כאילו אמרת עלי משהו רע... ואחר כך באת ושאלת אותי למה אני
מעוצבנת, שאתה באמת לא אמרת שום דבר. ואני אמרתי לך שאני
מעוצבנת על איזה  מישהי. ואז הלכנו לשתות, רק אנחנו לבד וחזרנו
מהר והדפוק אמר שגמרתי מהר... ושאתה ממש טוב - ואני אמרתי לו:
"חמוד דקה איתו זה
שעה איתך", אני חושבת שעכשיו אני משהו שלא משתחרר ממך.

"ישו סתם היה אחד צומתי, הוא הביא על עצמו את  הרצח שלו.
ועכשיו אומרים שהוא מת בשביל האנושות, צומתי בטירוף!" אמרתי לך
שלפחות הייתה לו מטרה כלשהי בחיים והוא ניסה להשיג אותה - ושלך
אין ממש מטרה", אבל אמרתי את זה בקטע של ירידה.
ועכשיו - כל שיעור תולדות האומנות - שמזכירים את ישו, הצומתי
הזה.
אני נזכרת...
ונזכרת
ומתפוצצת
ומתפוצצת
"מישהו יודע באיזה גיל ישו נפטר?" קול המורה קוטע את מחשבותי.
"לא בגיל 42"...  אמרתי.