קבענו להיפגש בים...

לא, זה לא היה פשוט, הייתי צריך להפעיל את כל ניסיוני ואת כל
טכניקות ההרגעה שלי בכדי שהיא תסכים - בכדי שהיא תרגיש
"היוזמת", שאף אחד לא מכריח אותה לפגישה מעין זו.

היא פחדה מצד אחד ומאידך היתה נרגשת ולהוטה, והאיזון הבלתי
אפשרי הזה רק הגביר את הטירוף אצלה. הייתי צריך להתגבר על עוד
כמה מכשולים אובייקטיביים בדרך, בכדי שלא אנחל כשלון, היא
צריכה להרגיש בטוחה ולכן הרחקנו עד לחוף קיסריה.

זה היה יום ראשון סתווי אחרי היורה, קצת קריר, הריח של הגשם
הראשון עדיין עמד באוויר, הגעתי לחוף כשעתיים לפני השעה
היעודה, בכלל, לישון לא הצלחתי, כל הלילה התהפכתי, תהיתי
וניסיתי לבחון את כל התסריטים האפשריים ולא הסתדר לי - ורק
בגלל שלא הצלחתי להחליט מה אני רוצה מהפגישה הזו - האם זה למען
האגו או למען הרזומה, האם זו אהבה או סתם זיקפה חולפת, בכל
אופן, החלטתי לזרום ושמה שיקרה מתאים לי. באתי בג'ינס וגופייה
- ויחף למען ההתמזגות בחול.

השעתיים שהייתי מול הים הגועש היו כמו תרופת הרגעה למערבולות
בתוכי, ראשית נרגעתי לחלוטין ושנית שכחתי מכל המולת היום יום
בעיר הגדולה. המחשבות לקחו אותי למקומות אחרים, לזמנים אחרים,
נתקפתי געגועים עזים לתקופת טרום הצבא, כשהייתי מבלה שעות על
שעות בים וקורא רומנים הזויים, נזכרתי באותם ימים שכבר השמש
שקעה והייתי מצליח בקושי לסיים פרק מרתק... פתאום הרגשתי מישהו
מתקרב לעברי, צמרמורת השתלטה עליי ודגדגה אותי מהעורף במורד
הגב ועד לרגליים, הרגשתי שיתוק מוחלט, לא היה בי הכח אפילו
להפנות מבט...

זו הייתה אישתי, מעירה אותי מעוד אשליה ולוקחת אותי לחדר
השינה. הערב זמן הביוץ, צריכים להתאמץ ואסור לפשל - כי מה יותר
יפה מעוד יצור קטן ורעשני שיעיר לי את הלילות השקטים שלי עם
עצמי?!