[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כורסא רכה, ישנה ובלויה, שכבר מזמן הייתה אמורה להיזרק לתוך
אחד מאותם פחי זבל ענקיים שמוצאים בחצרות. אני עם כוס קפה ביד
יושבת בתוכה. הבית מלא אנשים. כולם מסתובבים בחדרים, מדברים,
צוחקים, חולמים על העתיד לבוא, חלקם ניגשים מדי פעם להגיד מזל
טוב, אבל בעיקר כל אחד עסוק בשלו. אני, דמומה, במצב של חצי
חלום, מסתכלת על התמונה שלה. מי אמר שהכל יהיה טוב? מי אמר שכל
אדם מקבל בסוף את הטוב המגיע לו? היא לא קיבלה.
אני נזכרת בתמונה רחוקה מהעבר: חיוך, יד מושטת קדימה וליטוף.
כמה מילות עידוד, צחוק מנחם ואהבה. האהבה תמיד היתה שם.
היא אף פעם לא התלוננה, כנראה בזה תמיד הייתי שונה ממנה. מאז
שהייתי קטנה הגעתי למסקנה שהיא שמה לעצמה רק מטרה אחת בחיים -
לדאוג לי. ואמנם זה נשמע טבעי, בסה"כ איזו אמא לא תדאג לבת
שלה? אבל לא, אצלה זה לא היה ככה. אצלה כל דבר היה כרוך במאמץ
והיא התאמצה, היא התאמצה בכל מאודה לגרום לי להצליח. בגיל 3
היא כבר לימדה אותי לקרוא, עד גיל 10 לימדה אותי מתמטיקה ברמה
של כיתה ח' לפחות, בגיל 13 כבר ידעתי על החיים כמעט הכל ובעיקר
על מחלות. בגיל 14 נשארתי לבד.
החיים שלי כמו זרמו תמיד על פס ייצור מהיר, לא עצרתי להביט
לאחור, לא עצרתי לבדוק מה אני מחמיצה, מיהרתי להתבגר ואולי
בעצם היא מיהרה לבגר אותי. היא צדקה כמובן. מה הייתה עושה ילדה
קטנה לבד בעולם הזה, בלי מישהו שידאג לה? אז היא דאגה לי, דאגה
מראש. היא דאגה להסביר לי שאני צריכה להיות עצמאית, לדאוג
לעצמי, לא לפחד מכלום והעיקר... להתקדם ולהצליח. היא דאגה
להסביר לי שהיא לא תמיד תהיה שם, לא תמיד תדאג לי. היא דאגה לי
בכך שלימדה אותי לדאוג לעצמי.
אני זוכרת את היום שבו היא נעלמה מחיי. ברגע הראשון לא הבנתי
את הבשורה, לרגע אפילו שמחתי בשבילה כי ידעתי כמה שהיא סבלה,
אבל אז הגיע הבכי. נזכרתי בכל אותם רגעים שלא היו לה ושכעת לא
יהיו לה לעולם. היא לא זכתה ללדת הרבה ילדים כמו שהיא רצתה, כי
היה לה רק אותי. היא לא זכתה לבלות עם הבת שלה רגעים פשוטים כי
אלוהים כנראה פשוט לא רצה וכעת היא גם לא תזכה לראות את בתה
היחידה גדלה ומתבגרת, מתאהבת ומתחתנת ולא תזכה לראות אותי
מאושרת.
נגיעה בכתף העירה אותי ממחשבותיי. עוד מישהו ניגש להגיד מזל
טוב. הסתכלתי מסביב והבנתי: שום דבר לא יהיה טוב... הכל פשוט
יזרום ויתפתל ובסוף הנהר של החיים יגיע לסוף, לים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במה חדשה- בקרוב
על עץ הקוקוס
הקרוב לביתך!


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/1/05 18:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רוסלנה גלזמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה