מחשבה שמתרוצצת בראשי מזה שבועות,
האם הוא חש -
גבו כואב משאת כל הקריסטלים,
בובות העץ, כלי הנחושת הישנים
פניו ללא משוא פנים,
מרקמו קשה וחלק, מעובד היטב
תמיד היה בי דחף לשחרר אותו,
לזרוק ממנו את כל החפצים
לנתק, לשאת אותו על גבי רק לדקה או שתיים
כדי לחוש את אשר הוא חש
כבר למעלה מ-22 שנים.
אבל אין בי את האומץ
חשבתי, אולי זוהי רק דעתי,
יכול והוא נהנה מנשיאתם של הגושים הקרים הללו
חסרי הנשמה.
אתמול החלטתי לעשות משהו,
קניתי פחית צבע, ורנית לעץ - מהגוני,
התחלתי לצבוע אותו ואת הגושים הקרים איתו יחדיו
בכל זאת כדי שלא יקנאו,
ובתוך רגע של היסח דעת, ניתוק של רגע בחוט הריכוז
המברשת הקולחת החליקה מידי ומשכה איתה בחוצפה
את כל יצירות הקריסטל הצלולות.
הן התנפצו כך ממש כאילו לא היו,
שמעתי נשיפה, נשיפת שחרור, עמוסה אבק וצרידות,
צדקתי לגביו! לא טעיתי...