[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אז ככה, זה קורה בערך פעם בשבועיים, אולי בשבוע, לא יודע. בכל
אופן אנחנו מדברים בטלפון או בפלאפון, מה שיותר קרוב באותו
רגע, מן החלטה שרירותית שכזו, כמו שנגיד ואתה קם בבוקר עם
הרגשה שבא לך להרוג מישהו או משהו ואתה לא יודע מה, אז באופן
שרירותי אתה מחליט, בערך ככה. אז אנחנו מדברים על כל מיני
דברים, עלי, עליה, עליהם על החיים... ממש נחמד לי לדבר איתה,
נוח כזה, כאילו אני מכיר אותה הרבה יותר זמן ממה שאני באמת
מכיר. אני חושב שגם לה נחמד לדבר איתי ככה פעם ב...    .
אנחנו מדברים פעם בכמה זמן כדי, לפחות מבחינתי, כדי שלא יימאס
לנו, שישאר לנו על מה לדבר, עלי, עליה, עליהם על החיים. היא
מספרת לי על מה שעבר עליה היום, אתמול, בחיים ואני מספר לה מה
קורה אצלי, מה חדש ועוד דברים קצת יותר אישיים. גם בדרך הזו
שאנחנו מדברים מעט פעמים אז זה עוזר לנו לצבור חוויות בזמן הזה
ואז בבום ענק שכזה, ברצף ובכול הכוח אנחנו ממטירים אחד על השני
סיפורים, ממש כמו מטחי היריות במלחמת ששת הימים שהרגו קרוב
משפחה שלי, אמא שלי הראתה לי פעם תמונה שלו, היו לו פנים
שמחות, מלאות חיים ואז ביום בהיר אחד קם הבן זונה ההוא שירה
בו, שני כדורים פגעו בו והרגו אותו במקום, אבל אני מניח שזה מה
שהוא היה עושה אם הוא היה מבחין באויב ההוא קודם לכן. "הבא
להורגך השקם להורגו", מאז ששמעתי לראשונה את הציטוט הזה באחד
משיעורי תנ"ך בבית-ספר לא הבנתי אותו כל כך, יש בו מן הצדקה
לקחת חיים של אדם אחר, להרוג אותו, אבל אני מניח שמתוך הגנה
עצמית אפשר להצדיק כל דבר שקורה, אנחנו חיים בפחד עצום שכל דבר
קטן נראה מאיים וישר מדליק אצלנו נורה אדומה. אז בשיחות האלה
שיש לי עם אותה בחורה מאוד נחמדה, אנחנו מדברים על הכל, אני לא
אגזים ואני אגיד שאנחנו מדברים על 6 מיליון נושאים בשיחה, ממש
נסחפים אחד עם השני. יצא לי להפגש איתה כמה פעמים וגם זה לא
להרבה זמן, כמו שיש את המפגשים האלה עם הרוצחים בכלא, שרואים
אותם פעם ב... כשיש ביקורים וגם אז זה לזמן מוגבל, זה תמיד
הזכיר לי את זה. אבל היא בכלל לא נראית כמו פושעת או משהו, שלא
תבינו אותי לא נכון, היא יפהיפיה, ממש נראית טוב. אז כשאנחנו
נפגשים אנחנו גם כן מדברים בלי הפסקה על כל מיני דברים אבל זה
לא כמו לדבר בטלפון, בטלפון אפשר לעשות עוד משהו כשמדברים, כמו
למשל לראות טלוויזיה, או לעיין מהר בעיתון, מן להמשיך עם החיים
מצד אחד ומצד שני לעצור אותם לרגע ולדבר בטלפון עם מישהו אחר
ולקשור את ההווה שלנו יחד. אבל כשיושבים בבית קפה ומדברים אז
רואים את הפנים של מי שמדברים איתו, איך הוא מגיב, אם הוא
מרוכז או לא, אם הוא חושב על משהו אחר או משהו מטריד אותו. אז
אצלה, אצלה לא הצלחתי למצוא שום דבר ממה שהזכרתי מקודם, היא
הייתה ממש שקועה בשיחה שלנו, אני חושב שגם אני הייתי שקוע
בשיחה שלי איתה, אבל עכשיו כשאני חושב על זה, אם שמתי לב לכל
הפרטים האלה אז, כשדיברתי איתה, אולי לא הייתי ממש מרוכז ושקוע
בשיחה, אולי אני נראיתי כזה מוטרד, ועסוק במחשבות אחרות, אבל
המחשבות היו על זה, אולי זה מצדיק את זה בכל זאת. זה קורה לי
הרבה, ככה, המצב הזה שאני חושב על כל כך הרבה דברים בבת אחת
ומריץ סיטואציות שלמות בראש, זה בדיוק כמו זוג הורים שמתכנן
להתגרש וחושב על כל כך הרבה דברים כמו הילדים והעתיד שלהם, ועל
הבית ועל ההמשך. אבל אני, אני רק בן 19, מה זה מעניין אותי
בכלל, נישואים, משפחה... כל זה נראה לי כל כך רחוק, בדיוני
אפילו, למרות שאני חושב שאני אהיה אבא טוב, אולי אפילו מצוין,
החינוך שקיבלתי מההורים שלי נותן לי בטחון כזה, אבל אני אשנה
כמה דברים, אני אהפוך את זה ליותר מתאים לתקופה. פעם, חבר אחד
שלי אמר "וואי, איך אני רוצה להתחתן", ברגע ששמעתי את זה רציתי
לזרוק אותו לכלא, אבל לא בקטע של סבל, שישב קצת עם עצמו ושינסה
להבין אם זה באמת מה שהוא רוצה בחיים, ועוד עכשיו, בגיל 19,
למה הוא חושב על זה בכלל. הנושא הזה של קשרים ומערכות יחסים
הוא בכלל משהו מאוד מסובך אצלי כי היתה לי תקופה שדי קשרתי את
עצמי בין אם באופן פורמלי ובין אם לא עם מישהי מאוד מיוחדת.
הדבר הזה מאוד סיבך לי את החיים באותה תקופה אבל מצד שני עזר
לי להכיר את עצמי ולהביא אותי לאיפה שאני היום, למעלה, הכי
למעלה. אני די מפחד מלהקשר מבחינה רגשית לאנשים עם ניסיון
במערכות יחסים שמתפרסות על קשר של שנים עם אותו אדם, זה נותן
לי הרגשה של חוסר בטחון, חוסר נוחות, של חוסר הבנה, ואני שונא
להיות זה שלא מבין, כמו שתמיד היו בבית ספר אלה שלא הבינו
דברים, נכשלו, נדפקו ולא השקיעו, ושאני אהיה גדול ומצליח אני
אסתכל אחורה ואני אראה אותם יושבים באיזה אוהל של מחוסרי דיור,
מסכנים ועלובים שלא מסוגלים לגמור את החודש ואין לילדים שלהם
אוכל אז אני אדע שאני עשיתי בחירות נכונות. אז אני יושב איתה
בבית קפה ומחשבות רצות לי בראש כמו תמיד, אני לא יכול להפסיק
את זה, זה פשוט קורה, אבל כנראה היא לא שמה לב לזה, היא רק בת
19, מה זה מעניין אותה בכלל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שליכע? עני לו
מדבר איווריט..


-אליעזר בן
יהודה
(יהודי מבדח)






מתוך הספר:
משפטים שלא
נאמרו מעולם על
ידי מפורסמים


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/1/05 16:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלפונסו דה מיראג'יו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה