פעם כתבתי: לא היתה אהבה כזו
היום אני כותבת: היתה, וישנה ותהיה עוד, וכמה טוב שהיתה
בלשונות, בכתפיים, בכפות ידיים,
בחמלה ובנחמה, במשקאות של לילה ושל בוקר היתה
מאז היה אדם
היא מעתיקה עצמה
ברחבי כל עיר אהבות כמו שלנו חיות
וכותבות את עצמן. מתעשנות, מאפרות,
ישנות, ובבקרים מאפרות את עצמן לצאת לאיזה רחוב
מתיישנות מתקלפות נמתחות מתעייפות, נרדמות,
מוותרות על עצמן, נקברות
ונולדות מחדש לספר
שעוד לא היתה אהבה כזו |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.