שיער שיבה של ילדה קטנה
נשפך על כרית זהב,
ברחוב יפו על הספסל.
מכוסה בדם קדושים יבש,
ועל פניה השחורות מרוב חיוורון
טיפות זיעה אדומות.
היא בוערת מקור,
רועדת ללא תזוזה,
נפשה נלחמת בכדי להציל אותה.
כמו בובה שגזרו לה את החוטים,
חסרת צבע וזהות,
עוד "בובה" שעבר זמנה.
היא זרוקה בארגז האחורי
של כרכרה שנושאת שלט:
"תיאטרון הבובות החיות".

אספו אותה בדרך,
ממפתן ביתה, הספסל
שבפינת רחוב יפו.
היא ישנה ולקחו לה את נשמתה.
עכשיו היא בובה,
בובה ללא חיים.

והם אומרים שכן,
לכל בובה יש חיים, נשמה,
גם אם לקחו לה אותה,
גם אם היא בכלל לא


בובה.



ולפעמים נראה כי הבובות
הן הילדים המתים של החיים.





28.11.2004