בעיקרון, גם אני חשבתי אותו דבר.
כלומר, אין מי שיעיד שמחשבות אלו אינם נכונות, או אפילו מעט
שגויות...
לכן, זרמתי עם זה. וככל שהמשכתי לטייל עם המילים בתוך שבילי
מחשבותיי, הבנתי אט אט כי אף אני לא מסוגל לשבור את העתיד...
לכן לא המשכתי אליו, פשוט חתכתי את זרם המפל שלי כך שלא ימשיך
לתוך האגם הגדול, אלא יישאר צף בשמים בין הסלעים החדים למצוק
האימה...

לכן אני פה. מביט מבעד לחולות הנודדים, מנסה להבין איפה בדיוק
נעצרתי. אך, כמובן, אני כנראה לעולם לא אדע. לפחות אני יכול
להתנחם בזה שענף חלוש שאחז במימי השקטים הבטיח לי נווה מדבר,
למרות שגם זה כנראה לא יגיע, אך אני עדיין יכול להתנחם בעובדה
קלילה זו.

אז אני יושב. מנסה להבין, מה עכשיו?
טוב, לשבת ולבהות בנחשי החול האלו לא יעזור לי להגיע
לפתרון....
...אולי אזחל לי גם אני. מי יודע, ואולי אם אחפש טוב, כאן בתוך
החול השמימי הזה, בלילה הזה שלא נגמר, אולי אמצא את נווה המדבר
המובטח, ואולי, רק אולי, יהיה שם גם מפל חד...