חלק ב' של הביוגרפיה ההזויה ביותר, מיומנו של אלוהים.
לחלק ראשון: http://stage.co.il/Stories/417709

אז ככה, אחרי שעזרתי לכם לצאת ממצרים, וגרמתי לכם ללכת מלא זמן
בכיוון הלא נכון (איזה מניאק אני... נכון? שיניתי את השלט של
ישראל ואפריקה למשה...), הגעתם להר הסינים, ומשום מה השמטתם את
ה-מ' בסוף המילה... חוצפנים!
אז ככה, אמרתי למשה שיעלה להר, שמתי שם טלוויזיה, לקחתי מיני
מקרר ועניינים, ורציתי לראות איתו משחק.
הוא אמר שהוא יבוא, כאילו דהה..., ואמר לשאר העם שהוא הולך
לדבר איתי על חוקים. אז כשהוא הגיע למעלה, ראינו את המשחק,
ואחריו עוד משחק ועוד אחד.... ואחרי זה דיברנו שעות על בנות
וסיפרתי לו על אדם וחווה אפילו! אתם מבינים? אבל בשלב מסוים
הוא אמר שהוא צריך לחזור (הוא תמיד היה קצת חננה!), וגם הוא
אמר שהוא אמר לחבר'ה הדפקטים למטה שהוא יביא להם חוקים.
אז סתם אמרתי לו כמה דברים.
בגלל שאני יצרתי את אדם וחווה, וגם בגלל שאני ספק סמים ראשי,
החוק הראשון שהחלטתי עליו הוא שתהיו נאמנים רק לי, כי אם לא
אני אעשה עליכם חרם! ולא אביא לכם סמים! אז משה, כתב שאתם
צריכים לכבד אותי, במקום בחוק אחד, בשלושה! ובאף אחד מהם לא
הוזכרו הסמים! נורא כעסתי עליו, אבל בסופו של דבר הבלגתי.
היו עוד כמה חוקים ששובשו... למשל - אל תגנוב. במקור זה היה אל
תגנוב את הטסות של הכרכרה של אלוהים, אחרי זה לא תקבל את המנה
היומית שלך, אבל למשה לא היה כוח לכתוב את זה.
כבד את אביך ואת אימך היה במקור, כבד את אביך ואת אימך בעת
שהינך במשבר כלכלי, אם לא - נדפקת, אבל גם את זה משה קיצר,
נראה לי לבנאדם יש סתם בעיות של קשב וריכוז!
דוגמא נוספת היא זכור את יום השבת! במקור זה היה הרבה יותר
מגניב! זה היה - זכור את יום השבת, הינו היום הכי טוב לעשות
מסיבת רייב ענקית, אבל אמרתי לכם שמשה היה חננה, הוא לא אהב
רייבים אז הוא השאיר את זה בחוץ.
עכשיו, הדיבר הכי אהוב עליי הוא אל תרצח, ואני מאוד מאוד מצטער
שמשה קיצר אותו, הייתה לו משמעות אמיתית! במקורו הוא - אל תרצח
את חבריך, בסוף לא יהיה לך עם מי לדבר, נכון זה נשמע יותר טוב
מסתם אל תרצח? וגם הרבה יותר הגיוני. אז בקיצור נעבור הלאה.

משה ירד מההר עם עשרת הדיברות שעבדתי עליהן כ"כ קשה, וכמובן
שהחננה הזה היה חייב גם לקרוא עיתון. ואז הוא קרא את המכתב
ששלחה חברה שלו על זה שהוא לא מתפקד טוב במיטה, הוא שולף
מהר... ומשה התעצבן על זה (מה? אתם לא הייתם מתעצבנים?) ושבר
את הלוחות שעבדתי עליהם קשה כ"כ! (באמת זאת עבודה קשה, זה קשה
לחשוב על דברים גאוניים כמו אלו!)
נו טוב אז בסופו של דבר הוא חזר למעלה כולו רוטן וכשהוא מגיע,
הוא מתחיל לבכות לי על מה שחברה שלו כתבה. אז נתתי לו כמה
טיפים איך להחזיק מעמד בזמן המעשה... ואמרתי לו שעכשיו בתור
עונש הוא צריך לכתוב את הלוחות מחדש!
הבאתי לו את הטיוטה (בטח מנייר... חשבתים לא היה אז נייר?
מטומטמים!) והוא עבד ועמל עד שסיים... הפעם שלחתי אותו בלי
עיתון, ובעיתון שקיבלתי שבוע אחרי זה, סופר שם על ביצועיו
המעולים של משה במיטה... והוא לא נתן לי קרדיט המניאק! דרך
אגב, בגלל זה לא נתתי לו להיכנס לארץ כנען, הלא היא ישראל...
טוב אז עד הסיפור הבא... באהבה...

אלוהים!!!