נולדים לבד, מתים לבד.
לאורך כל חיינו
אנו משלים את עצמינו שאנו עם...
איזה שחרור עצום,
להבין שבעצם אני ה-"כלום"
מקבלת הבזקים של שיתוף
נושאת אותם בנפש,
חתימה בגוף...
כפאזל בלתי גמור
משתלבת דרכי בדרכך,
כאן יש התחלה, כאן יש סיום.
כל כך אני אוהבת להיות איתנו...
פזורות הם מתנות היקום.
כך, מתאספת עוד שורה לתמונה
נגיעה, זיכרון, חוויה, הוויה,
הכול מרכיב את סיפור חיי...
אני מכילה את כולם,
ממשיכה בדרכי...
בלעדיך...
לבדי...
פעם זה הוא , פעם זו היא,
פעם זה הם או אנחנו,
אבל תמיד זה, "אני".
אחריות מבורכת, מתקנת,
מעשירה אותי בשלווה עם עצמי.
אוהבת אני את היחד,
אוהבת אני את ה"לבדי"
אין לי כרגע עבר,
אין לי כרגע עתיד,
יש לי כל מה שאני זוכרת בתוכי...
תבורכי, ילדה קטנה שבי,
תבורכי, חוכמת החיים שלי,
תבורכי, יכולת הלמידה והאהבה לחיים.
בדרכך את ממשיכה,
זאת כל החבילה.
26.11.04 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.