במר לבי, כותבת אני.
קשים מנשוא, געגועי.
לאהובי חרדה אני.
האם ישן הוא בלילות?.
האם חם לו דיו?
מה עובר עליו לבדו?
החש הוא במחשבותיי,
שסביבו מתרוצצות?
טפלים הם הימים,
ריקים מתוכן,
ללא צליל קולו.
קשים הם הלילות,
קרים ומנוכרים.
מרגישה אותו,
בלבי, ללא הפוגה,
מבקשת עבורו, מנוחה.
שתיגמר התקופה,
שעליו נפלה.
רוצה לאחוז אותו בזרועותיי.
רוצה שיחזור כבר אלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.