כשחזרנו בלילה, השעה הייתה כבר מאוחרת, בסביבות 2 וחצי לפנות
בוקר, ישבנו מתחת לבניין שלו ודיברנו. "את יודעת, דיברתי
איתו..." "עם מי?" שאלתי בתמיהה" "עם אחי... עם רועי" "אהה, על
מה דיברתם? עליי?" שאלתי בציניות וחייכתי חיוך קטן. "כן עליך,
איך ידעת?" פתאום נמחק החיוך מפניי. חשתי שמשהו טוב מתרחש פה
אם הוא בא ואומר לי שהוא דיבר עם רועי. "מה דיברתם עליי?"
שאלתי בחוסר סקרנות, "קודם כל תבטיחי לי שלא תיפגעי, ושלא
תבכי" "אני מבטיחה" עניתי כתגובה, בלי לחשוב, "הוא אמר לי
ש'ירד לו ממך'" "מה זאת אומרת 'ירד לו ממני'?" "אני מתכוון
שהוא אמר שהוא כבר לא אוהב אותך... ושהוא רוצה להיפרד ממך"
"באמת זה מה שהוא אמר?!" "כן, אם את לא מאמינה לי את יכולה
אפילו לשאול אותו", "לא, זה בסדר אני מאמינה לך" אמרתי וסובבתי
ראשי הצידה, שלא יראה את הדמעה שאני מוחה, אחרי הכל הבטחתי
שאני לא אבכה, לפחות לא לידו. "אני רוצה... עוד משהו להגיד לך,
אם אפשר." "זה קשור לרועי?" "לא זה קשור אליי" "אהה הבנתי...
טוב דבר אליי" "אני רציתי להגיד לך ש... אממ... אני... אני
אוהב אותך" הייתי בהלם, עכשיו נכנסתי לבעיה רצינית, אני נקרעת
בין רועי לבין אחיו, מה אני אמורה לעשות, אני לא יכולה להיות
עם אח של רועי, אני לא אוהבת אותו, וגם זה לא ייראה טוב בעיני
אחרים, איך אני מדלגת בין בחור לאחיו, "אתה מה?" "אני... אוהב
אותך", "אור אני... לא יודעת מה להגיד לך", "אל תגידי..." הוא
התקרב אליי, כמעט ונגעו שפתיו בשפתיי, אך הפנתי ראשי, "אני...
מצטער. לא תכננתי שזה ייצא ככה. זה היה פשוט דחף. אני" "אור
תירגע. אל תהיה מבוהל, זה היה ונגמר". הוא התבייש כולו ולא ידע
מה להגיד "לא... אני פשוט..." "זה בסדר, אני מבינה אותך, אל
תתרגש יותר מדי". פתאום הטלפון צילצל. ומי זו הייתה אם לא האמא
הדאגנית שלי, שביקשה שאבוא הביתה, "אממ אור... אני צריכה ללכת,
תלווה אותי?" "כן אין בעיה". אור ליווה אותי עד הבית ונשק לי
על הלחי לשלום, לא דיברנו כל הדרך גם לא כשנפרדנו לשלום, היינו
נורא נבוכים, אבל לפני שהוא הלך, הסברתי לו שזה לא יכול להיות
בינינו אחרי הכל, אני מאוהבת באחיו הגדול, ואני לא מסוגלת
להיות עם מישהו שאני לא אוהבת, ובטח לא עם אח שלו.
כשהגענו אליי הביתה קצת התביישנו להסתכל אחד לשני בעיניים אך
בכל זאת הבטנו אחד על השניה "טוב, אז... אני אעלה." "בסדר, אז
נדבר?" "כן בוודאי" "טוב אז להתראות". "להתראות", נפרדנו
בנשיקה על הלחי, עליתי הביתה ונכנסתי ישר לחדרי, חשבתי כל
הלילה על מה שאור ואני דיברנו.
למחרת בבוקר חשבתי לעצמי, איך יכול להיות שרועי כבר לא אוהב
אותי, איך יכול להיות בכלל שאח שלו יודע על זה לפניי??? משו
כאן ממש לא מסתדר לי. החלטתי לברר את העניין עם כמה חברים
קרובים של רועי, לאחר בירורים מעמיקים הנושא, גיליתי שכל מה
שאור סיפר לי היה שקר וכזב, שום דבר מעולם לא היה נכון, וזה
גרם לפרידתנו, שלי ושל רועי.