העולם שאותי גידל בוגד בי פעם נוספת.
הטבע הנוצץ על אגלי הטל שבדשא ממול,
הוא הנותן לי את הכוח להמשיך לצמוח.
אנשים קטנים שכמותכם,
קצרי מחשבה,
קוצרי המלחמה.
אולי תפסיקו כבר לאכול לי את כל האור?

אושר עילאי נהרס שוב בכל ירייה.
פרזיטים, חסרי מוסר, פחדנים.
בואו, תתמודדו.

למה אני מרגיש כאילו אני היחיד שאכפת לו?
למה אני היחיד שבוכה כל פעם שאתם.
שאתם הורגים לי את הטבע???

תפסיקו כבר!

טורפי אדם!

אין לנו הזכות להרוג לעצמנו את החיים.
אין לנו שום בית אחר.
אין לי כוח.
אין לי.
אין.

אתם יודעים, יש פה גם דברים יפים...