נדמה נשימתו של האיש.
נשמתו פרחה, ולא ברור לאן.
אולי הוא שומע, מסתכל למטה, בוכה אותנו הנשארים למטה,
את אימו וחבריו הקרובים.
אולי הוא מבין שכולנו נצטרף אליו, והוא רואה כי טוב המקום,
ואולי פשוט נדמה נשימתו.

נדמה נשימתו.
חמצן הפסיק להתפזר בגופו, נח הוא,
כי יודע החמצן שאין לאן לרוץ, כי יודע הוא, כאן סיים עבודתו.

נדמה נשימתו.
הגוף מבקש מחווה אחרונה, אך הנפש מבינה כי זמנה לעוף, לנוח על
ענן.
הגוף מבקש מחווה אחרונה, והלב נשבר בקרבו.

נדמה נשימתו, והוא ישן.
כמו מלאך הלך.
איש חמוד ומוזר.
איש אוהב שלא ידע לשנוא,
עוד איש רגיל, עם טוב וגם רוע,
עוד איש רגיל.
איש שלא הגיע שעתו, אך נדמה נשימתו.