הבדידות אוכלת אותי.
כותב זאת בחוזק.
בכאב באופן טורף.
משחיתה בי כל חלקה שעובדה שנחרשה
שהעלתה פריה
ניצוץ ההרהור שזרח...ברח לו לבלי שוב ?
וימים ושנים אותך ל א מאירים
מתכסה לך בעב הענן בחושך המוחלט.
מביט בדברים שמסביר ומוצא.
את הלמות ליבי
את הדופק שקובע מועקה, כתנאי ראשוני
לרגע הזה וגם לבא.
כותב והאותיות תופסות מרחב
עוד קמעה אות אחת תמלא שורתה.
בבכי ומספד על מצב עצוב.
על צלצול ששוב לא ישוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.