[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פרק ראשון

הנה אני שוב באחד הדיכאונות האלה: יושב בכיתה על שולחן, יותר
נכון שוכב... נשען עם הגב על התיק וחושב איך זה שאני לבד, בלי
הרבה חברים, במיוחד בתיכון, ובלי חברה... במגמה שלי כמעט ואין
לי חברים, אותן "ידידות" מהמגמה הן לא באמת ידידות אלא, רק
בנות שאיתי במגמה. זה לא שלא נחמד לשכב על שולחן, לנוח
ולהירגע, פשוט אני לא אוהב להיות לבד. תמיד הייתי חברותי ותמיד
הייתי לבד...
הכול התחיל עוד מהיותי צעיר, הייתי ביישן, תמיד, ממש ביישן.
למורות לא יכולתי להגיד דברים, עם השנים התגברתי על זה ועכשיו
אני יכול לדבר אפילו עם בנות מהשכבה, אך, עדיין לא יכול להגיד
דברים מסוימים...
לעזאזל מה הבעיה שלי?! זה כל כך פשוט להגיד למישהו:" תגיד יש
מצב שאני אהיה איתך בקבוצה?" אבל משהו עוצר בעדי, לא יודע מה,
אבל פשוט עוצר. הכול נהיה יותר פשוט בכתיבה, אפשר לשפוך את
הלב. לפעמים אני חושב לעצמי איך הייתי אם היו לי חיים ללא
בושה, מה הייתי עושה? איפה הייתי עכשיו?
זה נכון, יש לי כמה ידידות ממש טובות וכמה חברים. גם בתיכון,
אבל עדיין חסר לי המון מבחינה חברתית.
הכתיבה, מוציאה אותי מכל המחשבות ומכניסה אותי לעולם אחר שנמצא
בי, לעולם הפנימי שלי. לעולם של השירים, של החוויות, של
הילדותיות שאף פעם לא פסקה בי, עולם יפה, שלא יכול להתממש,
רוצה לפרוץ אל המציאות אך לא יכול.
אני לא מרגיש בנוח שאני כותב משהו ויש לידי הרבה אנשים. התחילו
להיכנס אנשים לכיתה, אני אכתוב כשאני אהיה שוב לבד ויהיה לי
זמן... וככה החיים שלי בבריחה בהתחמקות ובבושה. אוף! למה אני
לא כמו כולם?...

אני כבר בבית אחרי שהתכוננתי למבחן במתמטיקה...
אני שוכח הרבה, תמיד, גם דברים חשובים. ולכן גם יש לי בעיה
במבחנים כמו היסטוריה או נוסחאות במתמטיקה. זה גם נושא בעייתי
בשבילי.
אבל אני מדבר על עצמי מההתחלה מבלי שאת או אתה, שקוראים את
השורות האלה ממש ברגע זה, יכירו אותי או יידעו מי אני...
שלום אני ליאור, את או אתה בטח לא מכירים אותי... אני בן 18,
לא מעשן ומאוד איכותי. אני רומנטי מאוד ואוהב להחמיא וחשוב
שתדע או תדעי - אני לא שטחי.
יש כמה מקצועות שאני לא אוהב כמו מתמטיקה, לא יודע למה, למרות
שזה מקצוע חשוב  אני לא אוהב אותו. לעומת זאת, יש כמה מקצועות
כמו תיאטרון וספרות שאני אוהב.
אני אוהב מאוד לקרוא אבל רק ספרים מסוימים כמו כל סדרת הספרים
"הארי פוטר" או הספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". אני גם
מאוד אוהב לשחק על הבמה אבל רוב הפעמים הביישנות עוצרת אותי
אבל ברגע שאני נפתח אני לא מאמין למה שאני מסוגל... אני פעם
אחת התאפרתי כמו פריק ממש עם אודם שחור וצבע שחור בעיניים
והכול והצטלמתי והתחלתי לעשות שטויות וזה קורה לי הרבה שאני
משתגע זה נקרא "להיות שרוט" וזה כיף.
זהו, זה הסוף של הפרק הזה, ספרתי בכללי על עצמי. אני אוהב
לשפוך את הלב ואני מקווה שנחמד לך או לך לקרוא את מה שאני
כותב...

















פרק שני

אני לא אוהב אנשים שמתנהגים רגיל, עם סדר פעולות קבוע וחושבים
מה יגידו עליהם, הם נראים לי אנשים "מרובעים" בכלל כל החברה
הזאת מציגה את עצמה באופן כל כך אבסורדי עד שאתה לא יודע אם
לבחור בחבר הזה או לא אם הוא באמת אמיתי אלייך או מבלף אותך אם
בכלל מה שאתה עושה ברגע זה ממש יהיה שווה לך בעתיד. זה משפיע
עליך גם פוליטית אפילו בתת מודע, אתה לא יודע אם לבחור באיש
הזה או באיש ההוא אתה לא יודע אם באמת כדאי לך לבחור במישהו
ורוב האנשים לפעמים גם בלי לשים לב מנסים לנחש או להכחיש דברים
מסוימים כדי שייראו להם בסדר.
אנשים אוהבים להתכחש אל עצמם בחברה הזאת בארץ הזאת הכול כך
קטנה והכול כך שווה.
ועכשיו עולה השאלה במה מועיל לנו ראש הממשלה, הנשיא, האנשים
הבחירים- האם לא עדיף לקחת מישהו מהעם המבין את הבעיות
והמצוקות, האם לא עדיף לקחת מישהו מהעם שיודע לפתור את הבעיות
כי הוא היה בפנים והוא מבין יותר מ"המשכילים" היושבים בכנסת
ומקבלים החלטות מלמעלה?...
בכל אופן אני חושב שכן. אני חושב שצריך להיות שר מיוחד או יועץ
צמוד שעובר על כל מהלכי הכנסת ושהוא יהיה מהעם וינסה לתרום
מהידע שלו והיועץ הזה צריך להיות האדם הכי פשוט במדינה שמבין
הכי טוב את המצוקות הקטנות ביותר והמטרידות ביותר במדינה...
אבל די עם פוליטיקה אפשר להתווכח על זה שנים ולא להגיע לפתרון
הרי זה מה שקורה במדינה הזאת מהקמתה...
ואני רוצה לכתוב עכשיו על הנושא הכי לא הגיוני והכי אבסורדי
במדינה המשוגעת שלנו- הצבא!
צה"ל- צבא הגנה לישראל- אכן כן צבא שהועד להגן עלינו, אז למה
הוא לוקח ילדים תמימים בני 18, שם להם חוקים נוקשים ומקשה
עליהם את החיים, מכריח אותם לרוץ ולהיות בכושר גם אם יש להם
בעיות מקציב להם זמנים גוזל מהם נוחות ומשרה עליהם סבל...
לא מזמן שמעתי בתכנית רדיו על נער שהיו לו בעיות חברתיות
פסיכולוגיות והוא היה צריך  לקחת כדורים,  וכדורים אלה אכן
גרמו לו להתחיל את חייו מחדש כאחד האדם. כאשר הלך ללשכת הגיוס
לאחר שקיבל צו גיוס טענו שיש לו בעיות דיכאוניות ולכן לא
יגייסו אותו אני מקווה שקלטתם את האבסורד- הילד לוקח כדורים
שיעזרו לו לחיות את חייו כמו כולם, ללא קשר לדיכאון אבל הצבא
קבע ככה- הוכח שטענת הצבא שגויה הילד אכן  מתגייס והוא ישמור
על מדינתנו נאמנה אך העובדה שהצבא פועל איך שבא לו "


עושה מה בא לו" ולא מתחשב בטפסים רפואיים שמוכיחים שלילד
אין בעיות דיכאון ושוללים ממנו את זכותו להתגייס ולשמור על
מדינתו בעוד ילד אשר דעותיו וכישוריו נוגדים את אפשרותו לתפקד
כחייל קרבי ולאותו הילד גם אין רצון להיות קרבי  והצבא לא
מתייחס, דבר הגורם לבעיות כמו - שירות לא מלא ולא בצורה הטובה
ביותר וכמובן זלזול מוחלט שנפתר ע"י דיקטטורה צבאית חדה נשלח
לעשות משהו שלא ביכולתו ובעל היכולת לא עושה את מה שהוא יכול-
האם הצבא שמע פעם על "מיצוי כישורים אישי למצוינות"?- אלו רק
שתי דוגמאות זניחות יחסית לאי תפקוד הצבא בצורה הטובה והמועילה
ביותר- ילדים או נערים אפשר לומר אשר יכולים לעזור יותר
ולהועיל בדבר אחד מאשר בדבר אחר נשלחים לאותו דבר אחר וככה
נגרמים דברים בלתי רצויים.
אני בכלל נגד כל עניין חוסר ההיגיון בצבא בנושאים רבים אך אני
לא רוצה לכתוב על הצבא האגואיסטי שלנו ולכן לא ארחיב עוד
בנושא.
ובכן צבא יקר זה מה שאני חושב עליך אבל אני גם חושב שחובה
להתגייס ולתרום עד כמה שאפשר למדינתנו המופלאה!




















פרק שלישי

חשבתם פעם מה אתם עושים כאן? בעולם הזה? מה הפואנטה בחיים?
ובכן למה לכם לחשוב על זה? אנחנו חיים בעולם כדי לחיות
אפשר להתווכח שנים על כך שיש או אין את העולם הבא ואותו דבר
לגבי אלוהים
אני לא אתיאיסט ומאמין שכל אחד מאמין במה שמאמין וחי איך שהוא
תופס את החיים שלו.
ועם מדברים על חיים זה מקשר אותי לחיי שלי הפרטיים אני אתחיל
לספר מעכשיו על אוסף אירועים מחיי הפרטיים דברים שמעניינים
כמובן עם תוספות של תארים שונים ומגוונים ואנסה שזה יהיה עם
"פלפל"...
סינרגיה- לא סתם להקה-אגדה!: OK את סגנון המוזיקה שלה אף אחד
לא יודע איך להגדיר אז אני קורא לה להקת רוק משובחת! מכל
הבחינות! השירים שלה מלאים תכנים ומסרים ומעוברים ע"י חברי
הלקה בצורה מושלמת...בין שירייה המצליחים: "ממשיכים לרוץ",
"סינרגיה", "צועקים על אהבה"...מומלץ בהחלט ניתן להשיג
בחנויות הדיסקים השונות את הדיסק הראשון שלהם... הייתי ב2
הופעות שלהם עד רגע כתיבת שורה זו ונהניתי  כמו שלא נהניתי
בחיים שלי! אם מבחינת נגינת המוסיקה בצורה שעוד לא ראיתי ועד
לאפקטים ולקולות שהסולנים הופמן וגפן מוציאים מגרונם...
ובמקרה הצטלמתי גם לקליפ של "ממשיכים לרוץ" שצולם באמצע הופעה
שלהם במועדון ה"בארבי" ובכן אין ספק שזאת אחת מבין חוויותיי
הרבות בחיים חוויה שלעולם לא אשכח...

סיפור פיות- האם אתם מאמינים בפיות? ובכן אני כן! אני בטוח שהם
קיימות! אנחנו באדמה על הארץ, המלאכים ברקיע השביעי והפיות
בממלכה התיכונה איפשהו באמצע...פיות, ש.ד.ים, אלפים, גמדים
ועוד... חיים במלכה התיכונה... כן הם קיימים ואפשר לראותם
לעיתים נדירות לשברירי שנייה הם מהירים ודואגים להסתיר עצמם
טוב ולשמור על הטבע. אתם יכולים לא להאמין  ולי אין איך להוכיח
לכם אך אם תדברו עם פיאולוגים הם יסבירו לכם את טענותיהם...
אני מאמין בה', בפיות וביצורי הממלכה התיכונה, ברוחות
ובש.ד.ים...
ובזה אני אסיים את הפרק השלישי של הסיפור תפנימו, כל מילה
שכתבתי באה מהלב והראש שלי, נער פשוט בן 18, מהעיר רמלה אבל הם
נאמרו מתוך אמונה שלי שהכול נכון הכול אמיתי ולא מומצא...












פרק רביעי

הנה אני שוב מוצא את עצמי  מתכתב עם איזה אחד באיי סי קיו והוא
משגע אותי חושב שאני יאמין שהוא חבר שלי ומה שהוא רוצה זה רק
לצחוק עליי וזה מעצבן אז אני משתף פעולה ולמחרת בבוקר הוא בא
אליי ואומר למה אתה לא אומר שלום ואז הולך לחבורה שלו ומתחיל
לצחוק...אבל אני לא ניגש אליהם ואז אין להם על מה לצחוק...
אבל הוא רק אחד מכל הערסים שחושבים שהם מרכז העניינים ופוסלים
את השאר הוא רק קמצוץ מכל הנערים והוא זה שלא מבין מה טעם
החיים
מילא שהוא שומע ושר דיכאון, מילא שהוא חושב שאף אחת לא מספיק
טובה כדי להיות חברה שלו, אבל על משהו אחד אני לא יעבור...על
זה שהוא עושה מכולם צחוק שלו!

יש מקרים שאני פשוט עוצם עיניים וחושב מה יהיה איתי בעתיד...








פרק חמישי ואחרון:

שוב הגיע יום שישי, יום לימודים קצר, יש צופים נשמע פנטסטי
יחסית לשאר ימי השבוע
אך שמגיע הערב, אחרי שאני מעביר חצי יום בצופים שחוץ מהאנשים
והיחס שלהם אל השבט הכול שם נפלא....אני מגיע הביתה אוכל וחושב
מה אני הולך לעשות בערב... וכאן מתחילה
ה-בעיה...פשוט נמאס לי מזה שאין מה לעשות ושכולם דווקא יום
שישי נהיים חסרי כסף או יבשים! אני יושב בבית וכותב את הפרק
האחרון יום שישי מבאס לאללה ממש לא כיף לי עכשיו! אני רוצה
ללכת לראות איזה סרט להיות עם חברים או עם מישהי אבל אני לא
יכול! אין לי עם מי!
כל כך הייתי רוצה ללכת לבלות אבל לא לרקוד אני לא אוהב לרקוד
כי אני פשוט לא יודע לרקוד
הייתי רוצה ליהנות ללכת לאיזה מקום ופשוט ליהנות להתאוורר ,
לנקות את הראש, להיות עם האנשים שהכי קרובים לליבי ולהעביר ערב
ולילה נהדרים אבל מבחינתי, אם קורה לילה כזה אז זה ממש נס! אם
הייתה הופעה של "סינרגיה" אז הייתי הולך היה כיף אבל ההופעה
עוד רחוקה
אז אני נשאר שוב משועמם בבית קצת לראות טלוויזיה קצת לשחק
במחשב ובעיקר להשתעמם...
לך לא קרה דבר כזה אף פעם? בטוח שקרה! בטוח שהיה יום שישי מבאס
שאין מה לעשות בו ומחפשים מה לעשות בו אבל פשוט לא מוצאים וגם
אם מחפשים בדיוק עכשיו אף אחד לא יכול או לא עונה או אין לו
כסף או אין לו כוח או....והסיבות לא נגמרות...אז מוותרים
ומשתעממים ומתפללים להירדם ושהכול ייגמר אבל עד שהכול
ייגמר...

אני חושב שאנחנו רצים בחיים שלנו, כל חיינו הם ריצה אחת גדולה
שלא נפסקת..ואם היא תפסק אז אנחנו נמות או שנשתנה מקצה לקצה
אבל מיד אחר כך נתחיל לרוץ שוב ולאורך כל החיים ינסו לשים לנו
מכשולים ויבחנו אותנו אבל מי שלא יעמוד בזה-זה יהיה הסוף שלו!

טוב...אז מה אתם מציעים לי לעשות היום? התאריך:  יום שישי 11
פברואר 2005
השעה: 20:53
עיסוק- אין בנמצא והשעמום עולה ומתפשט. שוב יום שישי כזה ושוב
אין מה לעשות...

כל חלק מהחיים שלנו הוא קטע מהחיים וכל פיסת זמן היא קטע
מהחיים של הרבה אנשים וברגע שאתם קורים את זה אתם יודעים מה
עובר לי בראש חשבתם על זה פעם? במשפטים אלה אני סוגר את הקטע
מהחיים שלי שחשפתי לפניך מקווה שנהנתה ואם לא אז לא נורא...אני
יודע שהחיים שלי לא מעניינים את כולם אבל זה מה שעובר לי בראש
ואלה החיים ה"נפלאים" שלי
אני לא אומר שרע לי אני אפילו אגיד שטוב לי! מאוד טוב לי! אבל
גם מאוד לא טוב! יש דברים כל כך מציקים, פוגעים, מעיקים, ובלתי
נסבלים בחיים שפשוט אי אפשר לחלוף על פניהם
דוגמה לזה הוא היחס של אנשים כלפי שלרוב הוא מאוד פוגע בי אבל
יודעים משהו? אני שונה וטוב לי עם זה! אני שלם עם עצמי וחי את
חיי בשמחה עד כמה שאני יכול. ואני חייב לציין שיש לי כמה חברים
מאוד מאוד טובים ממש כמו אחים שלי שעושים את החיים לנפלאים!
אני הבן אדם המאושר עלי אדמות!

תודה שקראת את מה שכתבתי ומקווה שעכשיו אחרי שאנשים יקראו את
זה היחס שלהם ישתנה!
באהבה רבה: ליאור!












loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אפרוח ורוד




לא בין שתיים
לארבע.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/1/05 4:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור גוטמנוביץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה