טל בל / גברים אינם בוכים |
מחשבותי מתערטלות בעלטה,
דמעה נזלה מעיניך.
רצונותי נכבו,
שאיפותי בכנפי עולם המריאו,
עוד דמעה נזלה על לחייך.
כך חלפו להן השנים,
עד לאותו השחר שהפציע,
ולאורו ניצבת, בוכה לאחרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|