רציתי להיות פעם 'מאני מייקר'. חשבתי שיהיה נחמד לשים את העולם
בכף היד הקטנה שלי. וחלמתי על הרגע שזה יקרה ואני אגיד: "אמרתי
לכם?"
בעצם, למה אני אומרת רציתי? אני עדיין רוצה. אבל המטרה שונה.
אני לא משתוקקת "לשלוט על העולם", וגם לא להוכיח לכולם
שהצלחתי. אלא להגשים את מה שאני רוצה בשביל עצמי. אך ורק בשביל
עצמי. שאוכל לחיות בשקט, מינוס דאגות כלכליות. יש לי מספיק
דאגות גם ככה, אז אם תהיה אחת פחות זה לא יזיק לי. אולי להחזיר
להורים את מה שהם נתנו לי כל החיים. לפנק אותם קצת. מסכנים, כל
החיים שלהם הם עבדו למען הילדים. גם להם מגיע משהו, לא?
בכלל... יצא לי לחשוב על איך שהעולם מתנהל. אבות מעבירים
לבנים, בנים לנכדים ולדורות הבאים וכך הלאה... אבל איך זה
שהעולם מסתובב והוא לא מסתובב מהבחינה הזאת? למה שהנכדים לא
יחזירו להורים, ההורים לסבים וכך הלאה? אני לא נרגעת מהמחשבה
הזאת. זה כל כך טפשי ומרובע ללכת לפי הצורה: סב-אב-בן. אבל אני
לא יכולה לעשות הרבה. אני יכולה לשנות את המבנה רק אצלי. אולי
גם אצל החברים הקרובים. לא יותר מזה.
איזה קטע. רציתי להיות 'מאני מייקר' ואני עדין רוצה. וזה
אבסורד, שאני מדברת על כסף יחד עם ערכים. זה מפליא שאני רוצה
את טובת הורי, כשרוב חיי רק חשבתי איך אוכל להתנתק מהם.
העולם מסתובב. אבל איך זה שהוא לא מסובב לכולנו את הראש?