זהו שוב לילה מלא כוכבים, רק שהפעם קריר יותר מאותה הפעם שבה
ישבנו פה שנינו, באותו לילה עשיתי את טעות חיי, גליתי לך את
רגשותי ואת רצונותי אך כרגיל נתקלתי בחומה של התנגדות, לא
ידעתי מה לעשות אך המתנתי, המתנתי לנס אך הנס מעולם לא בא, הוא
נשאר מאחור כשהקשר שפעם היה כה הדוק הלך והתרופף עד שלבסוף
נשבר ונעלם.
אני יושב כאן אל מול הנוף, אל מול ההרים, העצים, השיחים,
הכוכבים והציפורים- כולם מביטים בי אך אני איני יכול להביט בהם
בחזרה, זו לא הפעם הראשונה שאני יושב כאן, אך זו הפעם הראשונה
שאני יושב כאן ולא חושב אלא מתבונן, אני מתבונן בכל מה שמסביבי
ורואה אותך, כפי שכבר ראיתי אותך פעם אחר פעם הן בעיני והן
בראשי, אך את תמיד חמקת ולעולם לא נשארת.
אני יושב ומביט בבקבוק שעומד לידי, הפקק כבר נשלף מזמן והפיה
עודנה נשארה יבשה, אני לא יכול לטעום את המשקה שכן אפחד שמשהו
יקרה שממנו אני מבועת ומפחד אף יותר מן המוות עצמו, כל שנשאר
לי הן המחשבות שלי, הנהיגה והמוזיקה, מי אם לא הם שיושיעו אותי
מהיקום המלא כאב הזה שבו אני מצוי?

המחשבות שחלפו בראשו היו מעטות ביחסית למה שעובר בראשו של אדם
רגיל במצבו, רוב האנשים היו חושבים על נקמה, דיכאון אדיר, איך
לטפל בכאב, התעלמות ממהמצב, חלומות על דבר חלופי, אך הוא חשב
אך ורק על דבר אחד, המציאות.
בסופו של דבר היה זה הדבר האחרון שנותר לו, רוב חייו היה חי
בשקר אך כעת הוא עמד מול הלילה הקר, הרוח חותכת את פניו שכה
רבות החמיאו לו עליהן אך הוא ראה דרך שקריהן השקופים של ידידות
שניסו להפיח שמחה בחיוך העצוב שעלה על פניו בכל פעם שנושא
השיחה היו חייו האינטימיים.
הוא יושב מביט על כוכב הצפון שנוצץ באור חיוור בליל הכוכבים
הזה ונזכר בהצעה שהגיעה זמן קצר לאחר שהפרידה הגיעה, הצעה מאחת
קרובה אך לא ניתנת לקיבול כפי שהיא הייתה, הוא עדיין חשב עליה
והוא תמיד יחשוב עליה, במיוחד בכל אותם לילות שיחזור אל אותה
גבעה ואל אותו עץ שעל ידו ישבו ודיברו.