אתה רואה אותה , ופתאום טיפה מעבר לכתף שלה אתה רואה כאילו
עולם אחר.
הצבעים הם כבר לא אותם צבעים , והצורות , הם בכלל לא זהות.
אתה מפנה את המבט לרגע , נותן לשניה מהעולם המדהים הזה להתבזבז
, רק כדי להביט בעיניה , ולראות עמוק בדמיון את כל אותם דברים
שהיית נותן לה , לו רק העולם היה כמו מאחוריה , ולא כמו העולם
בצד שלך.
אתה מבזבז עוד שניה כדי לראות בברור את ההשתקפות שלך על
האישונים שלה , ולרגע , רק לרגע אחד אתה רואה את עצמך , כמו
במראה , עומד על אותו רקע , הרקע של העולם שלך.
אבל אתה מביט , ואתה רואה את כל זה , ואתה נפעם.
אתה יכול להרגיש את הלב שלך עוצר לרגע , אבל אל דאגה.
כי זה לא משנה עכשיו , ברגע הזה בזמן אתה בעולם שלה , ושם
לדברים כאלה אין משמעות.
אתה ממשיך לרחף לאט , אי שם , בין עיניה לעולם שכאילו קפא מלכת
, ובאותו רגע כאילו לכל הטרגדיות שעליהם אפילו העזת בקושי
לקרוא בעיתונים יש משמעות.
אתה מרגיש כאילו אי שם אוקיאנוס של דם מלחמות וסבל קופא לקרח
קשה ביחד עם כל צער שנשאר לך בלב.
רגע אחד אתה עוד שם , ורגע אחד אחריו אתה כבר מרחף במין קיום
לא מוחשי כשהיא ואתה הם אותו אחד.
ואותו גבול מגע מבט כאילו נמוג , ואתם כבר לא נפרדים בכלום.
כמין עשן דק אתם משחקים לכם בינות קרני האור , וכל השאר נשאר
רק לדמיון.
רגע אחד אחרי אתה פותח את העיניים , וזה כבר בכלל לא משנה לך
אם היא מנשקת טוב.
סוף הוליוודי , ותו לא.