שוב מצאת לך סיבה לצעוק עלי, ושוב הסיבה מטומטמת. את פשוט לא
סותמת לרגע את הפה, וזה בכלל לא מעניין את אף אחד.
תצעקי עליי, תקרעי לך את הגרון ותבזבזי את כל הכוח שלך. הצעקות
שלך הם כמו סלעים מאבן חול שעוד לפני שמצליחות להגיע אליי
מתפוררות כי אני מתעלם.
יופי לך, עכשיו אחרי מה שאמרת תבכי. איך ידעתי? תפגעי בעצמך
כמה שתרצי, לי כבר מההתחלה יש תשובה בשבילך, את והפרינציפים
שלך...
"זהו, נרגעת? יופי, עכשיו תקשיבי, אם זה מה שאת רוצה, אני
אפסיק לצלצל אלייך עם הפעמון מברונזה, בשבילך - רק פעמון
נחושת."
ויצאתי מהחדר