בגיל 15 פגשתי אותו בפעם הראשונה ומאז הוא תמיד איתי,
אנחנו נורא דומים לפעמים נדמה לי שאפילו המחשבות שלנו דומות
כל פעם שאני בדילמה או אפילו כשאני סתם עצבני הוא מופיע במן
תזמון משונה שכזה

פעם  עוד היו לי חברים... לא הייתי המלך של הכיתה אבל הייתי
אחד מהחבר'ה
לאט לאט התרחקתי מהם, או שהם העדיפו להתרחק ממני, מהתקפי הזעם
שלי...
הוא לימד אותי לשנוא אותם, יצורים מרוכזים בעצמם, טיפשים, לא
מודעים לחולשות שלהם
הם לא היו כמוני, אבל הוא כן... הוא תמיד הבין אותי
כל מה שהוא היה אומר היה נשמע כל כך הגיוני, הוא תמיד צודק

אבל כשדורין היתה לידי הוא אף פעם לא הופיע, אהבתי אותה
בניגוד לכל החברים שלי לכיתה, היא היתה חכמה שקטה ויפה, אלוהים
כמה שהיא היתה יפה...
תמיד רציתי לספר לו עליה הרי הוא הבנאדם היחיד שהבין אותי אבל
הוא אף פעם לא נתן לי לדבר עליה
כאילו שהשם שלה מכאיב לו, קודח חור בתוך גופו...
היתה לי הרגשה שהוא לא אוהב אותה במיוחד,
לו רק ידעתי כמה הוא לא אוהב אותה ומה הוא מסוגל לעשות...

יום אחד, אחרי הלימודים הלכתי לדורין שיחקנו במחשב ראינו סרט
הכל היה ממש נפלא
זאת היתה הפעם הראשונה שלא הרגשתי שהוא לא איתי, כאילו הוא
מת!
לא הייתי עצוב לא התגעגעתי אליו, לא כשדורין לידי...
כשירד הלילה והייתי צריך לחזור לבית, החלטתי לעשות את זה, מה
יש לי להפסיד?
אנחנו ממש נהנים ביחד ונראה לי שהיא היחידה שמחבבת אותי
למה שהיא לא תסכים להיות חברה שלי?
אבל אחרי שהצעתי לה את עצמי קרה דבר משונה
היא אמרה לי שהיא אוהבת את עידן, מלך הכיתה!
לא חטפתי מכה, אבל כל הגוף שלי כאב, כאב משונה כזה
שמתחיל מהלב וממשיך דרך הוורידים לכל הגוף, כאב בלתי נסבל...
ואז הוא הופיע, עם החיוך המתנשא הכל יודע שלו, כאילו הוא צפה
את זה
כל כך שנאתי אותו באותו רגע, אבל ידעתי שהוא צודק, הוא תמיד
צודק...

אחרי שדורין הפסיקה להאבק הוא תפס את גופה חסר החיים במין
קרירות משונה
והניח אותה על המיטה, כאילו רצה להשוות לה מראה של ישנה
אבל אני ידעתי היא לא ישנה, היא מתה, נרצחה!

היום כשאני בן 30 אני מבין שזה לא יכל לקרות בצורה אחרת  
הרי הוא צודק, הוא תמיד צודק
דורין היתה שלי והיא נשארה שלי...

הוא עדיין חוזר לבקר אותי, אם אני לא לוקח את הכדור בזמן
בפעם האחרונה הוא כמעט רצח את השכן שלנו לתא
מזל שהדוקטור ראה וקרא לשומרים, היה להם קשה אבל הם השתלטו
עליו

כשהשופט, הטיל עליו עונש מוות, קצת שמחתי ידעתי שסוף סוף אני
אפטר ממנו
25 שנים הוא נטפל אלי, הרס לי את החיים בדברים הקשים והנכונים
שהוא אמר...
רציתי לראות אותו מתחשמל למוות בכיסא הזה!
אבל כשראיתי אותו מחייך, מן חיוך ניצחון כזה, הבנתי...
אני זה שקשור לכיסא, אני עומד להתחשמל למוות
הוא עמד שם, חופשי,  מעבר לזכוכית עם החיוך הצודק שלו
ידעתי שהוא צודק, הוא תמיד צודק...