מאייה וייס / הבת של השכן |
העיניים ניפתחו, התמימים כבר נעלמו.
היופי כבר ניכחד, והדעות החליפו צד.
כבר כולם רואים מתחת למסיכה שמכסה את הטלאים.
נגמרת, דועכת, חלשה כל כך,
האיפור נמרח,
והגשם שוטף את הצביעות.
ולמרות הכל, החיוך עדיין על הפנים,
נאבקת שכולם יישארו איתה עוד כמה רגעים.
הם סובבו את הגב, היא לבד עכשיו.
הבת של השכן,
שאליה כל אחד התחנן -
זועקת נואשות, לעוד כמה שניות,
שייראו אותה, שייקראו בשמה,
אך יש דממה,
תם זמנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|