מה הייתם עושים אילו היו מודיעים לכם שיש לכם רק עוד 6 חודשים
לחיות?
ישבתי עם חברי הקרובים וכל אחד אמר מה היה עושה אילו היה נודע
לו הדבר...
אחד אמר שהיה הולך לחפש את האהבה מהתיכון שגרה בצפון, השני היה
טס לדרום אפריקה, האחר כותב ספר שישב לו בבטן, ואילו אחר היה
מוכר את ציוריו שיזכרו אותו לנצח.
מה שהיה תמוה בעיניי הייתה השאלה: למה דווקא עכשיו?
כל החלומות והרצונות האלה היו הרי רק בגדר של אפשר.
האהבה הישנה נמצאת במרחק חצי טנק דלק, דרום אפריקה זה עניין של
כמה מאות דולרים וציורים אפשר לנסות ולסיים עד סוף השבוע.
אז למה כ"כ מהר לוותר? למה רוב האנשים בעצם מפחדים להגשים את
מה שהם באמת רוצים? ומי לעזאזל אמר להם שהם לא יכולים?!
אם מסתכלים על המפורסמים וחושבים למה דווקא הם ואיך זה קרה ומה
הם עשו כ"כ שונה מאחרים?
התשובה היא שאין תשובה...
אין שום תכונות משותפות בין ביל גייטס, צביקה הדר, אנג'לינה
גו'לי וריקי גל, מלבד דבר אחד:
הם עשו את הדבר הלא הגיוני, הם הלכו אחרי הלב שלהם ועשו את מה
שבאמת עשה להם הכי טוב.
זאת לא חוכמה לעשות את מה שעושים אחרים, לחכות עד שיבוא הרופא
ויודיע שנשארו לך רק עוד 6 חודשים לחיות ואז.. כבר יהיה מאוחר
מידי!