New Stage - Go To Main Page


ויש רגעים שאני פשוט מתגעגת אליך.
הם באים בפתאומיות בלי אזהרה. זה קורה בעיקר כשאני מלטפת
לאחותי את השיער או כשאני שוכבת על שני מושבים באוטובוס.
וזה רק רגע. רגע שעובר וחולף ואז אני ממשיכה בחיים הרגילים שלי
כאילו כלום לא קרה.
כאילו לפני שניה לא קלטתי כמה אתה חסר לי.
אה כן, איזה באסה שהוא בחו"ל, שיו וואו איך אני מתגעגעת. רוב
הפעמים אני פשוט אומרת את זה, מבלי שאני אבין את זה. רפלקס
מותנה לשיחה בקשר אליך , יו איך אני מתגעגעת.
הרגעים האמיתים שאני באמת מתגעגעת, מת-ג-ע-ג-עת, הם רגעים
קצרים והם עוברים מהר.
ואתה יודע שעוד לא חלמתי עליך? אולי רק פעם אחת וחלום קצר כזה.
כשהיית פה, לא עברו שבועיים בלי איזה חלומון עליך , איזו
פנטזיה מודחקת.
דבר אחד לא השתנה, רועי. הקנאה. הקנאה שלי בבנות שלך, בנשיקות
שלך. היא לא פחתה, לא הופסקה. והיא עדיין מלווה אותי , שלא כמו
הגעגועים אליך , שלא כמו הכמיהה אליך, יום- יום, דקה- דקה.
כי אולי אני מרגילה את עצמי לחיות בלעדיך. אולי אני כבר מבינה
ששום דבר ממה שקיויתי לגביך יקרה , אבל אני לעולם, לעולם לא
אפסיק לקנא.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 24/8/01 2:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סתיו ספקטור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה