אתה יושב לך למעלה, על כיסא הבמאי, מביים הצגה אחר הצגה אחר
הצגה...
אתה הוא שמחליט מתי נעלה ומתי נרד מהבמה, אתה קובע לנו אם נהיה
דמות עצובה או שמחה, נמוכה או גבוהה, מכוערת או יפה.
אתה כובל את יחסינו עם שאר הדמויות האחרות בהצגה, וכשאתה מחליט
להוריד אותנו מהבמה לפעמים אנחנו מביעים התנגדות ומסרבים בכל
הכוח לרדת ולעזוב את ההצגה כי טוב לנו על הבמה, אך לפעמים
כשקשה לנו עם הטקסט אנו רואים בירידה מן הבמה הקלה.
לפעמים כשדמות יורדת היא משאירה לדמויות אחרות להתמודד עם
עזיבתה את ההצגה.
לפעמים הטקסט ידוע, ולפעמים קצת מוזר. לפעמים רגיל וצפוי
ולפעמים אכזר.
אך בסוף כל הצגה, כל השחקנים יורדים מן הבמה, הווילון ניסגר,
ושחקנים חדשים פותחים בהצגה חדשה.