כשהתעוררתי באותו בוקר,
חייכתי לרגל המראה המרהיב
שנגלה לפניי.
את.
וכשהשחר הפציר ברקע
חשבתי לעצמי ששיאים
כאלה של יופי קיימים רק באגדות,
או בשירים של משוררים שקבורים
כבר עמוק באדמה.

אבל פתאום נעצבתי,
כשעברו מעלינו ענני גשם אפורים,
ואחריהם ערפל עבה כיסה את השמיים.
זה הסוף ידעתי אז.

נשקתי לך ברכות כששכבת שם
יפייפיה נרדמת שלי,
אבל לא התעוררת.
בחוץ במרחב,
שרקה הרוח בחוזקה,
אז אמרתי לך שלום
אבל כבר לא היית שם.

אז הפרידה נישאת ברוח, בנתיים.
עד שהיא תימצא אותך.