"מי אמר אישיות ולא קיבל?"
צעק האחראי כשחיוך צר מרוח על פניו.
עמדתי בראש התור ורק חייכתי חיוך סמלי - הבנתי את 'הבדיחה'.
הוא פתח את השער לעולם אפור ומרתיע.
-"למה הכל כל כך מדכא?.." שמעתי אנשים מתלחששים מאחורי בעוד הם
מובלים קדימה.
ידעתי את התשובה, בסך הכל זה פשוט קטע של ביזנס,
האישיויות הורודות עולות יותר, בעולם אפור קשה לראות את
השחורות (הזולות),
אבל הורודות קופצות לעין,מה שגורם ליותר אנשים לבחור- ורוד. זה
הוכח מדעית הקטע הזה.
אני באתי לבד, היו אנשים שבאו עם בני הזוג,
והיו כאלו שבאו עם הילדים שלהם- הם אלו שיצאו ראשונים,
כשיש לך ילדים זה כבר לא ממש משנה איזה אופי יהיה לך, והילדים-
הם ידעו בדיוק
מה הם רוצים- ורוד, והפעם למרות שהשחור היה יותר זול, ההורים
לא הכריחו
אותם לבחור בו (כמו שהורים נוהגים לעשות).
האמת, גם אני חשבתי שאני אצא מהר, לא היה לי הרבה כסף בכיס,
וגם לא שינה
לי כל כך אם כל מה שאני יכולה להרשות לעצמי זו אישיות שחורה
וזולה.

עכשיו כל הקבוצה הייתה בפנים, האחראי עמד לפנינו ולידו ארגז.
-"יש לכם שעה להסתובב, לבחור אישיות לשלם ולצאת. בארגז יש
רשתות,
כל אחד מתבקש לקחת רשת משלו! אסור בתכלית האיסור ללכוד שתי
אישיויות
ברשת אחת! וזכרו: ורוד, לעתיד טוב יותר!"
אני לא מאמינה, חשבתי לעצמי, הוא אמור להיות אובייקטיבי
לא?...
טוב נו, למה אני מצפה משליח של אלוהים.
לקחתי רשת וגררתי אותה אחרי על הרצפה באי רצון מוחלט, מה זה
חשוב
אם היא תהיה קצת קרועה, בכל מקרה לא נראה לי שיהיה כזה קשה
לתפוס
אישיות שחורה...

עברתי בין עצים שרופים ועננים אפורים,
-"שיט! ידעתי שלא הייתי צריכה לבוא לכאן עם הוואנס החדשות
שלי!"
מלמלתי לעצמי בעוד אני בוחנת, עדיין בהליכה,
את הנעליים הבהירות המכוסות אפר אבקתי ומסריח.
מדי פעם ראיתי משהו מנצנץ כאילו באופק, אלו היו האישיויות
הורודות מקפצות להן לגובה,
(באותו זמן כבר הספקתי להתרחק מהאיזור ההוא, יותר מדי אנשים-
לא לטעמי...)
לאט לאט העיניים שלי התרגלו, גם לתאורה- לא תאורה שהייתה
באיזור, וגם
לאבק שלא קיבל לא כתשובה, כשהחלטתי שלא ממש בא לי עליו בתוך
העיניים שלי.
הסתובבתי בזמן שנמשך בעיני כעידנים, היה ממש קשה למצוא
אישיויות שחורות,
הן התחבאו בעיקר מאחורי גזעים מפוייחים, כמו עש המתחבא מציפור
בהסוואה מושלמת על גזע עץ.
הסבובבתי, פשוט לא האמנתי שבמשך 50 דקות לא מצאתי אישיות שחורה
אחת
שקרצה לי, ואני עוד חשבתי שהן כולן אותו הדבר!

המשכתי עוד קצת להסתובב כששמעתי את הצלצול שגאל אותי מהעצבים
של משחק
המחבואים הטיפשי הזה- עם דבר שאני לא בטוחה בכלל שאני צריכה.
אחרי הצלצול נשמע קול:
"המבקרים מתבקשים להגיע לקופות לתשלום ולמסירת הרשתות"
איפה הם מחביאים את הרמקולים המזויינים האלה...
זה כל מה שיכולתי לחשוב עליו באותו רגע.
רצתי מהר לכיוון הקופות, כי הייתי די רחוקה מההמולה ולא התחשק
לי
להנעל בעולם הזה יום שלם...
הרשת, עדיין נגררה אחרי.

הגעתי לקופות, והגשתי את הרשת לקופאית חסרת הבעה,
"זה יעלה לך 39 שקלים ותשעים ותשע אגורות בדיוק"
(מצחיק איך אוהבים לגנוב ממך כסף, אפילו פועלים של 'השם'),
"רגע! לא לקחתי אישיות בכלל! ווט דה פאק?!"
נזכרתי בחוק שהיה כשהיינו ילדים, 'בלי חרטות' מה שהיה היה,
שילמתי לקופאית.
היא זרקה את האישיות לקופסה שחורה והגישה לי.
"מה? בלי שקית?"
שאלתי בתמימות כמעה, הקופאית רק המשיכה להסתכל עלי בצורה מוזרה
וריקה.

הגעתי הבייתה, הנחתי את הקופסה על שולחן המטבח ובחנתי אותה מכל
הכיוונים.
"אה הא!"
קראתי  כאשר מצאתי מדבקה קטנה, עליה היה רשום "אישיות עפר
שחורה" באותיות
לבנות וצמודות, המשכתי לקרוא - "אישיות העפר אוהבת שדורכים
עליה"
"אה הא!"
קראתי שוב, עכשיו אני מבינה מאיפה היא באה, בטח נלכדה ברשת
כשגררתי אותה אחרי.

-"שיר, אני יוצאת, את צריכה לשמור על דר, לקלח אותו, לתת לו
בקבוק ולהשכיב אותו לישון.
אה! ואל תשכחי להחליף לו חיתול. אה כן ! ותכיני לי אוכל, אני
אחזור מאוחר. אוי! וכמעט שכחתי!
את לא נוסעת לסמינר."
-"אין בעיה אמא, תהני".
("כוסעמק מה האישיות המזדיינת הזאת עושה לי?! זונהההה!!!!")