בדידות.
חברה שמופיעה בכל כך הרבה דרכים ורגעים בחיים.
הבדידות ההמונית, שמופיעה כשיש סביבך הרבה אנשים ואתה מרגיש
לבד.
הבדידות הייחודית, שמופיעה כשאתה לבד מטייל בחושך, מעשן סיגריה
לעצמך.
הבדידות העמוקה, שמופיעה ככאב פיזי בחדר למשמע מוזיקה.
הבדידות הפשוטה, שרק דואגת להופיע כדי להרגיש חי.

בדידות, הרחמים
בדידות, ההתנשאות
בדידות, האיבוד העצמי
בדידות, חוסר האושר

למה זה קורה אני שואל, מדוע חשוב כל כך להיות בודד שאנחנו כמעט
מחפשים את זה ומתענגים על זה בסבל אין סופי של הנאה וכאב.
אוי הבדידות... מי יביניני למי אפנה בבדידותי?
אני עטוף במעטה של הגנה מפני נפגעי העולם, עטוף בבד קטיפתי של
בדידות שעוטפת את גופי הערום ומחממת את נשמתי בלהבות של
ייסורים.
שומר על ייחודי ועל האני שלי שאף אחד לא יבין לעולם. תגני עלי
מהעולם , בדידות.
תני לי לשקוע בך לעד, לחיות בצילך.
ואהבה?
כה בודדה היא האהבה.
משם היא יוצאת הרי לא ידעתם.
אני אוהב משמע אני בודד.
תני לי לאהוב אותך, כי בדד אני בלעדייך.
תני לי להראות לך את בדידותי, כדי שארגיש בודד אף יותר.
תני לי נשיקות עדינות שיספגו בי ויעירו את ליבי שיזכור, יזכור
את מהות הלבד כשאני לא איתך.
בואי נהיה בודדים יחד וככה נחיה מאושרים לנצח.
בואי נזייף לנו איזה זוגיות ורגשות ונזיין את השכל על משמעות
החיים, בדידות ואהבה שכן אלה הם דברים ברומו של עולם .
ונחזור לישון בודדים מתמיד ומבסוטים בחרא.
איזה טוב יש להפיק מעולם רע שכזה שאדם לאדם זאב ואתה חי ומת
לבד.
ניצור לנו רגע אין סופי של חרטא! ונתמוגג עליו ימים כשעות, עוד
שלוק מבירה ועוד שאכטה מסיגריה ונרקוד בתוך מעגל של בדידות
שציירנו לעצמנו בחול.
אלף אנשים ירקדו איתנו, יגעו בנו ופשוט נעצום את העיינים, נהיה
לבד ועוד משקה של שחרור כדי שנוכל לחוות הכל עד הסוף.
כי,
בסוף יהיה טוב, אתם יודעים.