|
בלילה שוב הגעתי עד אליך
עד לשערי נשמתך
עמדתי שקטה בפתח
והרגליים בגדו בי -
בלי מחשבה שנייה.
פי יבש לפתע
ליבי הלם בחוזקה
שתי יציקות בטון
קרקעו רגליי אל הרצפה
כמה נעמה לי הדממה
כמה רציתי להתגבר ולחדור
המקום הכי שקט בתוך הטירוף הזה
המקום בו נחה נשמתך
וכשלתי. כמו שרק אני יודעת להיכשל
ולפחד הזה התמכרתי
לדממה ולאוושת העצים העוברת
על פני קברים מסורטטים
וחרש לא צעדתי עד אליך.
כי נכשלתי. |
|
|
בדיוק כזה אין
לי,
דומה
אבל לא בדיוק
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.