בראשית הייתה מוזיקה טובה. היו להקות כמו הביטלס, THE WHO, לד
זפלין ודיפ פרפל... ואז הגיעו שנות השמונים ואיתן חורבן
המוזיקה הטובה! סינתיסייזרים בכל מקום... סולנים ששרים גבוה
מדי... סולואים חסרי טאקט...
בשנת 84, הגיע לעולם התקווה האחרונה, בן אדם אחד עם חזון אחד!
לעשות רוק כמו שצריך... הבנאדם הזה הוא קשת! בחור גבוה, שרירי,
עם שיער גלי כמו הים... עיניים גדולות מהפנטות... והוא
רווק!!!
בשנת 2004 קשת החליט שהגיע הזמן לשחרר אל העולם את החזון שלו,
ולהתחיל לייצר מוזיקה טובה... בשנים האחרונות הוא כלא את עצמו
במנזר בודהיסטי ועסק רק בלמידת תיאוריה של מוזיקה ונגינת
גיטרה.
זה היה בוקר יום שלישי כשקשת התעורר עם הידיעה שהגיע הזמן
לשחרר את החזון אל העולם, ודבר ראשון שהוא החליט לעשות היה
לרדת לפיצוציה הקרובה ולקנות אגוזי, כי כל מוזיקאי אמיתי יודע
שכדי לכתוב טוב כדאי לאכול אגוזי כל בוקר...
איך שקשת נכנס לפיצוציה הוא הרגיש שמשהו לא בסדר; אולי זה היה
העובדה שכל הפיצוציה נראתה כאילו שהפציצו אותה, הכול היה הפוך,
מפוזר על הרצפה, והמוכר ישב בצד בוכה.
"הכול אבוד! אני הרוס" המוכר אמר.
"מה קרה אחי?" קשת שאל.
"עזוב, אין טעם... הכול אבוד! אבוד אני אומר לך!!! אף אחד אף
פעם לא יקנה את זה..." המוכר אמר.
"את מה, אחי?..." קשת שאל.
המוכר אז המשיך למלמל שטויות חסרות הגיון, עד שבסוף קשת אמר
"שמע אחי, באתי כולה לקנות אגוזי, יש לך?"... המוכר קפץ עליו
ותפס אותו והתחיל לנענע...
"אגוזי? אגוזי! אתה בטוח שאתה רוצה אגוזי? אתה לא סתם אומר
נכון?..."
"כן, כן!" קשת אמר בפאניקה, מקווה שהמוכר ישחרר אותו...
"הללויה! ניצלתי! הא הא! נפטרתי מזה! הא הא!!! תזכור את
מילותי! אתה תתחרט על היום הזה לנצח!!! לנצח!!!" המוכר אמר
וזרק לו אגוזי.
"טוב... זו הפעם האחרונה שאני קונה כאן" מלמל קשת לעצמו כשהוא
יצא עם האגוזי החדש שלו...
אחרי כמה דקות קשת הגיע לביתו ופתח את האגוזי, לתדהמתו לא היה
אגוזי בתוך האגוזי! היה שם זוג ראות! כשהוא הסתכל מקרוב יותר
הוא גילה שלראות גם מחוברות ידיים, רגליים, ראש, למעשה זה לא
היה זוג ראות אלה בנאדם עם ראות גדולות בצורה מפלצתית...
"הי חדוד, אני אגוזי, אבל כולם קוראים לי גבריאל משום מה" אמר
גבריאל.
"ואוו! אמרת חדוד?! זו המילה שלי!" אמר קשת בהתלהבות, והחליט
שזה סימן שגבריאל חייב להיות חלק מהחזון שלו! זוג הראות של
גבריאל נתן לו יתרון עצום בשירה... קשת אימן את גבריאל ללא
הפסקה, הכיר לו להקות טובות, נתן לו חומר טוב לעשן, הראה לו
הופעות חיות של להקות...
אחרי חודשים של למידה ועשייה מוזיקלית הצמד החליטו שהם צריכים
למצוא בסיסט ומתופף כדי להגשים את החזון...
הם יצאו למסע כדי למצוא את איתי החובש, שהיה הגורו של סצנת
המוזיקה בארץ...
הם הגיעו לדיסקוטק שאיתי הופיע בו, השומר פתח את החבל כדי
להכניס את קשת אבל הוא הסתכל על גבריאל ומיהר לסגור.
"הי אחי אני מצטער אבל בדיסקוטק הזה יש מקום רק ל-500 אנשים,
וזה ברור שרק האגו שלך יכול למלא אותו לבד!"
גבריאל וקשת היו אובדי עצות, לגבריאל יש הרבה יכולות מדהימות,
אבל כדי להשתמש בהם הוא נאלץ לשאת את נטל האגו, זה בכלל לא קל
לחיות עם אגו, הרבה אנשים תמיד יורדים על זה ואומרים "אוי כמה
אגו יש לך", אבל עצרתם לחשוב על הבנאדם עם האגו?! הא? אני לא
חושב! מה על כל הפעמים שגבריאל צריך לנסוע באוטובוס? הוא תמיד
צריך 3 מקומות, אחד בשבילו ושניים בשביל האגו, ומה אם באה זקנה
ורוצה לשבת? מה הוא אמור להגיד לה? זה מאוד מביך! אגו דורש
הרבה טיפול, אהבה, אוכל, שתייה, וכמובן שיש כל מיני גזענים,
כמו השומר כאן, שפשוט מסרבים לתת לו להיכנס...
אני מקווה שלמדתם לקח! ושפעם הבאה שתראו מישהו עם אגו באוטובוס
תקומו ותתנו מקום לאגו שלו, כי גם לאגו יש זכויות!
גבריאל יכל לבחור להשאיר את האגו מאחוריו, אבל אז הוא היה
מסתכן באיבוד תמידי של כוחותיו, ובנוסף האגו היה יכול לצאת
מכלל שליטה ולנסות להשתלט על העולם, וזה היה ממש מעצבן את
כולם, וגבריאל לא היה יכול לתת לזה לקרות (אתם מבינים? הדאגה
היחידה של גבריאל היתה לכם, ולשאר העולם, הוא לא חשב על עצמו
בכלל, הוא היה מוותר על הכוחות בכיף...), אז גבריאל התקרב
לשומר והתחיל לשיר לו "WE NEED WATER" (שיר של THE WHO), השומר
לא יכל שלא להתאהב לחלוטין בגבריאל ובסקסיות המטורפת שלו, ולא
שם לב שהחבל השתחרר, וקשת וגבריאל נכנסו.
בתוך הדיסקוטק לא היה קשה למצוא את איתי, במרכז היה תור גדול
של אנשים שעמדו כדי לקבל חיסון מאיתי בעצמו...
איתי המציא סגנון מוזיקה חדש שבמקום להיות מבוסס על גלי קול,
הוא מבוסס על חיידקים שנכנסים למחזור הדם וגורמים לו לשקשק לפי
הקצב והמלודיה של הלחן שלו, כדי להיות מסוגלים "לשמוע" את
השירים שלו היו צריכים לקבל לא מעט חיסונים, במהרה היו אנשים
שהתמכרו לתחושה והפכו לאיתכוהולים, ואז נפתחו דיסקוטקים שאנשים
היו מזריקים בהם אחד לשני מוזיקת איתי, ואחר כך גם מוסדות
גמילה, ותוכניות אירוח, וספרים, ושלטי חוצות, ותחתוני קלווין
קליין...
קשת וגבריאל פילסו את דרכם למרכז והגיעו לאיתי החובש בעצמו...
"אוי לא... מה זה החרא הזה? מוזיקה צריכה לבוא מכלים
מוזיקליים, לא מיצורים מיקרוסקופים!" קשת נזף...
"או כן? ומי אתם בדיוק?" איתי שאל עם פנים זעופות.
"אנחנו קשת וגבריאל, העתיד של המוזיקה!" גבריאל צעק "ואתה
מת!!!"
"לא!" קשת אמר ונתן סטירה לגבריאל "אנחנו צריכים אותו! באנו
לבקש עזרה, לא להרוג אותו" וסטר לגבריאל שוב.
"המ... אבל אני רוצה להרוג!" גבריאל התחנן.
"LATER" קשת אמר בשעמום... "אח גבריאלים, אתה יודע איך זה,
נכון?" קשת אמר לאיתי.
"בטח שאני יודע! אני יודע הכול! ואם אתם העתיד של המוזיקה בואו
נשמע/נראה למה אתם מסוגלים..."
"בכיף! הופעה?..." קשת אמר "יא, אני לא מאמין! מה אני אלבש?
איך אני אסתרק, אני צריך לצלצל לאמא שלי, יו אני צריך לבדוק
שיש לי דיו בעט לחתימות!"
"תירגע" גבריאל אמר ברוגע "זה קטן עלינו". גבריאל וקשת עלו על
הבמה ונתנו סט אקוסטי של שירי רוק איכותיים... איתי ידע לזהות
איום כשהוא רואה אחד, ולכן הוא לא זיהה כלום! כי זה לא היה
איום! זה היה הבטחה! אבל הוא אמר לעצמו "כדי להיפטר מהם ליתר
ביטחון"...
"אז..." איתי אמר "שמתי לב שאין לכם בס ותופים... אתם
מחפשים?..."
"כן!" קשת וגבריאל אמרו ביחד כשהם מוחים זיעה אחד מהשני עם
סמרטוט וסוחטים לתוך בקבוק כדי לשתות אחר כך...
"אז אתם צריכים להגיע למלכת הקרח במדינות הצפון, היא שיעבדה שם
את מיטב המוזיקאים בעולם".
"מלכת הקרח?" קשת וגבריאל שאלו בתדהמה.
"כן! לא אמרתי שזה יהיה קל, כמובן, זה בלתי אפשרי, אבל עם
מוזיקה שלכם אי אפשר להתפשר, או שאולי אין לכם חזון?..." איתי
אמר במניפולטיביות יוצאת מן הכלל, כל הכבוד באמת...
"בטח שיש לנו! אנחנו נצא לדרכנו!"
"רגע! שני דברים אתם צריכים לדעת על מלכת הקרח!" אמר איתי.
"האחד - היא מלכה!"
"אוווו" כול הקהל בדיסקוטק אמר בפחד ובציפייה לדבר השני...
"והשני - יש לה קרח!"
אבל עד שאיתי סיים הוא גילה שקשת וגבריאל כבר יצאו לדרכם...
"יו חדוד, איזה יציאה של רוקסטארים, אני אומר לך זה מה שחשוב,
איך שיוצאים ממקום, יותר חשוב מהמוזיקה והכול! היציאה זה
העתיד! זה מה שהקהל זוכר, איזה סלטה משולשת הבאת! הרגת אותי"
קשת אמר לגבריאל.
"כן זה בטח מה זה הרשים את הקהל אפילו שמעתי "אווו" ברקע..."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.