הציפורים אינן יודעות,
הן אינן רואות
את כסלי העולם,
את חוטאי הלילה.
הן אחת תחת כנפי השניה
על עלה גדול ורך,
זו לצד זו ובסבך.
אדם באפלה
שולח יד
ללבו של אחר
והציפורים אינן יודעות.
הלב מרוסק
אך דם לא נשפך.
היכן המלאכים?
הנה הם שקטים,
הם רואים
אך אינם שמחים,
אף לא עצובים -
הם עסוקים,
הם טווים את המחר;
מחר שאינו של שום אדם
רק של הלב המרוסק.
03/03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.