ארבל הכרמלי / הם תעו כבר פעם... |
ולכן ביקשתי לא לחצות לבד הדרך,
ביקשתי: בואי ונצעד יחדיו,
ידעתי שלא טוב היות האדם לבד.
שמרתי צעדינו על סף כל דלת;
גם כאשר בחשכה היית כושלת,
הייתי נתקל במהמורות של פתע
ותמיד מצאתי חרך של פתח.
עד שביום מלא עננים
השארתני לבד במשעולי;
נמאס לך מ"זה אסור, זה מותר"-
החלטת כי הכל מיותר,
ובשמיים שני כוכבים
והם בתוך ענן משייטים;
הם כבר תעו פעם בעבר
ונבוכים, שואלים: "לאן?".
29/11/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|