שירי יובל / גוססת |
וניצוץ האושר לא נדלק.
אני מתכלה לאט לאט.
תגיע כבר מוות ארור,
גאול את נפשי מייסורים.
המועקה כבדה, כבדה מנשוא.
והבכי חונק, חונק מדי.
נחש ההרס, הכיש ארסו.
ואני לבד, מתכרסמת לאיטי.
די עצב!
הפסק להכאיב!
אני זועקת זעקה אילמת.
פניי קפואים לא רגישים לדבר,
עם הבעה של הלם מהעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|