יש התחלות שכותבות את עצמן. זו לא אחת מהן. זו מכה ארורה. זו
כתיבה מתוך סיוט
זו חוסר הבנה בסיסית שמתרגמת את עצמה לשפה של בבל. לתרגום ספר
דברים ושפה שאף אחד כבר לא מבין. חוסר היכולת לתת וחוסר היכולת
להקשיב אטמו אותי לשאר העולם ועכשיו אני כותב לעצמי ואין יותר
סיבות לאמשיך להעמיד פנים שאכפת לי מה אתם חושבים על זה. כתיבה
עיוורת שתסרס את יכולת הביטוי שלכם. אני רוצה שתיקה. נמאס לי
לשמוע כל הזמן מה זה חושב ומה זו רוצה ומה זה לוקח ומה זו
צריכה.

פרצופים נערמים לי בראש
וצורחים את כל מה שאני זוכר
כולכם סדרה אינסופית של כוונות ורעיונות
ואני לא משורר.

אני מחרבן עליכם ועל הכל
ואחרי זה משייף ומלטש.
כמו פועל ביוב עייף שעוד לא סיים
אני אוסף ואוסף ואוסף

ערימות ממכם, ומזין את הכבשן.
והאש לא בוערת,
היא תמונת רקע ואתם בכל זאת צורחים.
חבורה של אסונות
חבורה של אפסים
חבורה של לא יוצלחים.

והרי המוצר עושה את היוצר ואף פעם זה לא ההיפך
אז אני משתנה ליצור אחר
ולומד איך לשמוע
ולומד להקשיב
ולומד מה בלהיות לבד מעציב

                                 (2)

מה קרה לפני אני באמת לא זוכר
הכל התחיל ממזמן
אבל עכשיו זה מתעורר
הצבעים התחלפו בדרך
הריח מזכיר לי עור חרוך
הצעקות ששמעתי פעם
עושות אותי היום דרוך
המקצב התחלף בלי אזהרה
העומס שפעם היה שתיקה
הפך לצעקה
האתמול שברח לי
עכשיו לא עוזב
השיר שפעם אהבתי
היום שורט לי את הלב
המוסר כליות שהיה לי
הפך פתאום לכאב
האוויר שחונק אותכם
עושה לי טוב על הלב

החום נשאב
הפך לחלל מת
את הדברים שאמרתם לי
אני היום מוחק
תקחו שתי שניות ותראו איך הכל מתפרק
תלכו מכאן בבקשה
אני עכשיו מתרסק