[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היה אחד - יום אחד הוא ברח
כולם קראו לו הנווד המטורף
רכילות על המטורף היתה נזילה בשכונה
כולם אמרו שהוא לא שייך שהוא אף פעם לא באמת היה מכאן.
האמינו שהוא נידון בטרופו ובשגעונו - לחיות בשדה ולאכול ישירות
מפרי העץ.
היו שמועות שיש לו שפה משותפת עם הטבע והזאבים.

אותו אחד הלך - לא פסק מלכת
הוא חיפש אבל לא ידע עוד מה
הוא ברח אך לרגע לא הביט לאחור - אפילו לא לשניה!
הוא ידע יום אחד זה יפציע - יום אחד ימצא את אושרו.

השמש זרחה ושקעה
השעה עברה ואחריה עוד שעה
הירח השלים סיבוב וחזר להתחלה
הכדור המשיך במסלולו - והמשיך והמשיך.

לפתע פגש הנווד באשה - ופסיעותיו החסירו דריכה.
היא רחצה את בגדיו הבלויים
סיפרה את שערו הארוך
ותפרה את נעליו הקרועות.

הם גרו שם איזה כמה שעות - אולי עברו גם קצת ימים.
וליבו התמכר לליבה.
אך בשיגעונו הוא ידע כי עליו להמשיך הלאה ולא חשב לרגע שאת אשר
חיפש - הוא כבר מצא.
היא אמרה לו: " אנחנו שניים באותו הקצב, אנחנו שניים מאותו
מקום, אנחנו שניים באותה הדרך".
אך הוא לא הבין - הוא לא שם לב ובחשכת הלילה הוא יצא והמשיך
לחפש.

עד היום היא מחכה לו שם בין עץ אלה לאוהל חם וממתינה שישלים
סיבוב ומקווה שלא יסטה מהמסלול -  רוצה שיגיע שוב.
אך הוא לא השלים סיבוב - ולמעשה לא ישלים לעולם
הוא נקבר שם בבוץ הרטוב מהחורף הקר
הוא נפל בדרכו אל האושר - האושר אשר לא ידע מעולם כיצד
לזהותו.
והאושר המתין לו שם - בין  עץ האלה לאוהל חם בתקווה שייזכר
שיתפקח שיבין - שיחזור.
אך הוא לא השלים סיבוב - ולמעשה לא ישלים לעולם
הוא נקבר שם בבוץ הרטוב מהחורף הקר
הוא נפל בדרכו אל האושר - האושר אשר לא ידע מעולם כיצד לזהותו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני רוצה לתקן
עוול נורא שנעשה
למרקס. מה שהוא
בעצם אמר, וזה
סיפור אמיתי,
היה "הדת היא
אופיום להמונים,
ונחמתם היחידה
של החלשים
והמסכנים",
כלומר הדת היא
דבר טוב. זה
שלנין הוא חתיכת
טמבל וקיצץ את
המשפט באמצע, לא
אומר שמרקס
טיפש. זהו.


רמבו 2 משנה את
ההסטוריה


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/1/05 10:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור נוימן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה