[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קס אלה הספליפה
/
לילה של שישי

משום מה מצאתי את עצמי עומד באמצע גשם סוער, נוטף מים וקופא
מקור מטורף. לא הבנתי מה הולך פה, ולעזאזל לאיפה הגעתי, איך או
מה, בקיצור מצב מבולבל שלא הייתי ממליץ לאף אחד להיות בו, בזמן
שאתה לא לגמרי מאופס אתה עומד ברחוב תוהה לעצמך מה הביא אותך
למצב המביש הזה, וכמו מתוך חלום רע
- "נו איפה השקית הזאת, אני קופא"
מה זה? מי זה הנער המוזר הזה שעומד לידי ומקטר על שקית משונה,
איזה שקית באמצע הגשם?
- "ש..ש...שקית?", מילמלתי מהפה הקפוא שלאט התחיל להפסיק להגיב
לי, לא שמעתי את התשובה.
אולי בגלל הגשם שנכנס לי כל פעם מחדש לאוזניים כאילו שהראש הוא
המקום הכי נמוך בגוף שלי,
או אולי בגלל שראיתי את אותו הנער שלפני רגע עמד לידי רץ מעבר
לכביש לעבר נער אחר שהופיע שם במסתוריות...
לאיפה הגעתי לעזאזל, למה אני לא זוכר מה אני עושה במקום הארור
הזה שאני בכלל לא מזהה.
עמדתי שם, אילם ועיוור למחצה. לא מבין לאיפה הגעתי ולמה המים
לא מפסיקים להכנס לי לאוזניים. טוב, חשבתי לעצמי, כדאי שאני
אעקוב אחרי הנער המוזר שעבר את הכביש כדי לא ללכת לאיבוד,
התקרבתי אל אותו הנער שעמד לידי, הייתה לי הרגשה מאוד מוזרה
שכבר הכרתי אותו בעבר, אבל משהו מוזר מאוד מנע ממני לזכור את
אותו הנער המוזר שהסתכל עליי בצורה מוזרה עוד יותר,
- "קס, אתה בסדר? מה קורה לך אחי?"
הנער המוזר המשיך להקיש עם האצבעות שלו מול הפרצוף שלי, והאמת
שזה ממש עיצבן אותי, אז החלטתי לעשות משהו בעניין.
- "תגיד לי, מי אתה?" ניסיתי להישמע הכי רציני שאני יכול
- "מה מי אתה? אני עידן, חבר שלך מכיתה ג' י'דפוק, אתה
בסדר???"
- "אה, עידן, בטח אחי בטח, בוא נזוז"
בסדר ממש לא הייתי, כי באמת שלא זכרתי מי זה לעזעזל עידן,
ולאיפה אנחנו הולכים ללכת.
אבל הוא טען שהוא מכיר אותי מכיתה ג', ואם הוא אמר את זה, הוא
בטח יודע על מה הוא דיבר.
הלכתי אחרי עידן כמה רחובות טובים, עד שהגענו לבית. עלינו בכמה
מדרגות פנינו שמאלה ונכנסו לדירה דיי גדולה עידן נעל את הדלת
ונכנסנו למה שנראה כמו החדר של עידן, הבנתי את זה מהשלט שהיה
על הדלת. התיישבנו על המיטה של עידן, מורידים את הבגדים נוטפי
המים בישביל להתחמם קצת במזגן שהיה בחדר, החלטתי לנסות ולבדוק
לעזאזל איפה אני.
- "עידן, מה המצב אחי?", שאלתי בצורה הכי מטופשת שיכולתי לשאול
כדי להתחיל שיחה.
- "הכל...טוב... אחי, אתה בטוח שאתה בסדר? נראה לי הצמחה הזאת
של יוני הרגה אותך אה?"
- "כן... חחח... הרגה לגמרי אחי."
צמחה? לפתע המוח שלי החליט להציג לי מראה מתועב שכזה, צמח
שרשום עליו יוני רוצח אותי בדם קר.
מעניין למה התכוון המשורר כשהוא ניסה לבלבל אותי עוד יותר
באותו הלילה הגשום, עידן בינתיים התעסק במשהו אחר לגמרי, הוא
הוציא שקית מוזרה מהמכנס שלו, והתחיל לפרק אותה לאט לאט
ריח חריף של צמח יבש הציף את החדר... חשבתי לעצמי, האם עידן
נקם את מותי ורצח את הצמח בחזרה? לא, לא יכול להיות, הרי אני
עדיין חי. מוזר מאוד. עידן כנראה לא שמע את מה שחשבתי עליו,
והמשיך לפרק את השקית שלפתע הריחה דיי טוב,
הוא הוציא ענפון קטן, שהיה מלא בעלים ודברים כאלה שצמחים
אוהבים לשים על עצמם.
- "גידול ביתי!", הכריז עידן.
- "וואלה, של מי אחי?"
- "מה זה משנה? תראה איזה דביק זה! עכשיו רק צריך להוציא את
הענפים!!"
- "אהא הבנתי, למה אנחנו צריכים את הענפים שלהם?"
- "אנחנו לא, מה קורה לך היום?"
זה שבר לגמרי את כל מחסומי ההגיון, למה אותו הנער המוזר התכוון
בכך שאנחנו לא צריכים את הענפים?
האם הוא מתכוון פשוט לזרוק את הכל?
מוזר מאוד. מוזר מאוד חשבתי לעצמי.
חשבתי על לקום ולרוץ מהמקום המוזר הזה, אבל רעש הגשם שדפק על
החלון עדיין הפחיד אותי.
אז החלטתי להשאר, ולבדוק מה קורה.
עידן שם את הענפון המוזר והמלא עלים על דף נייר שהיה מקופל
בצורה מאוד זהירה ומוכן מראש,
הוא התחיל לפרק לאט לאט את הענפון מהעלים ולשים את הענפים
הקטנים בפח שהיה ליד.
התהליך נראה ארוך ומאוד לא נוח כי עידן היה צריך כל שנייה
להתאמץ יותר ויותר להפריד את העלים הדביקים מהענף, לבסוף, כשכל
הענפים היו בפח, ובנייר נשארה רק ערימת עלים, עידן הוציא
סיגריה, והתחיל לפורר אותה פנימה.
זה היה באמת מוזר, אף פעם עוד לא ראיתי מישהו מעשן בצורה הזאת,
אבל לא רציתי להפריע ולשאול מה הוא עושה באמת, הרגעתי את עצמי
בכך שכנראה משעמם לו וזאת אחלה צורה להעביר את הזמן.
עידן המשיך לערבב את הסיגריה המפוררת עם העלים היבשים שהיו על
הנייר, וחיוך מוזר נמרח לו על הפנים.
- "אל תדאג אחי, עוד מעט תרגיש איכות, אם היית נוסע איתנו אז
לאמסטרדם היית מבין למה אני כל-כך ממהר לסיים את זה"
- "אה, כן... חבל שלא נסעתי, אמסטרדם זאת אחלה ארץ"
עידן המשיך לדבר על משהו שנקרא קנאביס קאפ שמתקיים כל כמה זמן
וכמה שהיה בא לו לנסוע לשם השנה והכל, ואני עדיין ישבתי
וניסיתי לפרש את השיחה המוזרה בינינו, אמסטרדם??? מה יש לחפש
במקום המוזר הזה חוץ מקור ותחנות רוח? טוב, הוא בטח לא התכוון
לזה כמו שהבנתי.
עידן הסתכל עליי,
- "נו מה? בא לך לשבת ככה כל הערב? לך תביא ת'מכשיר מהארון"
מכשיר מהארון, זה לא צריך ליהיות כל כך קשה, ככה לפחות חשבתי,
כנראה שהערב הזה הלך ליהיות מסובך יותר ממה שהוא היה עד עכשיו,
לקום עד לארון הזה שעומד ליד המיטה, לפתוח אותו ועוד להוציא
ממנו את המכשיר. איזה מכשיר? למה הוא התכוון שוב? אין לי כוח
יותר מדי לדברים כאלה. מעניין מה הוא באמת רוצה ממני, טוב. אני
חושב שאם הוא ביקש זה ממש חשוב לו שאני אביא את המכשיר,
- "קס מה קורה לך היום?? לך תביא את המכשיר נו"
- "אה, כן אני הולך."
קמתי כשהארון הוא המטרה שלי, והתחלתי ללכת. בצעדים קטנים
התקדמתי לעבר אותו חפץ ענק שטמן בתוכו את "המכשיר" הנכסף.
פתחתי את הארון, וריח מסריח מאוד הציף את הנחיריים שלי.
- "מכשיר?"
- "כן נו, הסגול הזה"
על המדף בארון למעלה עמד בקבוק קטן שהייתה תקועה בו מבחנה
מזכוכית שנראתה כאילו נלקחה ממעבדה מוזרה, בהחלט מכשיר חשבתי
לעצמי. אם יש משהו שהייתי יכול להגיד על הדבר המוזר הזה שעמד
שם על המדף, זה שהוא מכשיר. לקחתי את אותו הבקבוק והבאתי אותו
לעידן. עידן ידע מה לעשות, והתחיל למלא את המבחנה בעלים היבשים
שעורבבו עם טבק על ידו.
- "בוא קח ראש" אמר לי עידן,
מעניין מה הוא רצה ממני, מושיט לי את המכשיר עם העלים היבשים
בתוכו ואני צריך לקחת "ראש",
מעניין מאוד מה הוא רוצה. עמדתי ולא ידעתי מה לעשות, אבל
ריפלקס מוזר דחף אותי לקח מידיו את הבקבוק, עידן נתן לי מצית,
והדליק מוזיקה. צלילים מוזרים מאוד מילאו את החדר, תופים וכל
מיני חצוצרות וגיטרות, המון דברים שהיה לי קשה לזהות, "No
woman no cry...", מוכר מאוד, באמת מוכר. התיישבתי על המיטה,
מנסה להבין מה אני אמור לעשות עם הבקבוק והמצית, אחרי מאמצים
רבים לזכור משהו, החלטתי לשאול.
- "עידן, תדליק לי."
אני לא יודע למה אמרתי את זה, אבל שילוב של בקבוק מוזר כזה
והמצית, פשוט לא השאיר לי ברירה לבקשה אחרת, עידן לקח את
המצית, קירב אותה למבחנה והדליק,
- "תתחיל לקחת עשן מהפיה כבר, מה שכחת איך לעשן???"
הצמדתי את השפתיים לפיה של הבקבוק, שואף לאט לאט את העלים
היבשים שהיו בתוך המבחנה והתחילו להשרף לאט לאט עם מגע הלהבה
של המצית בהן... עשן מתוק מילא את הריאות שלי, הרגשתי אותו
עובר מהבקבוק לחלל הפה ואז לצוואר, לאט לאט מגיע לריאות, לפתע
הכל חזר אליי!
זה היה היום שישי שבו ההורים של עידן נסעו מהבית, ועידן התקשר
אליי בבוקר בהצעה לקפוץ ליוני הביתה, כי הוא סיים לייבש את
גידול הגראס האחרון שלו, ואחר-כך לאסוף כסף וללכת לקנות גידול
ביתי משובח שהגיע לא מזמן לאזור שלנו,
- "וואלה, באמת גידול ביתי" אמרתי לעידן,
עידן שהיה להוט לנסות את העיניין בעצמו, תפס את המכשיר מהיד
שלי, מילא מהר מהר את המבחנה, הדליק ושאף.
- "ואו... זה חתיכת גידול" אמר עידן כשהעשן עוד יוצא מהפה
שלו...
- "כן אחי, חזק אה?"
- "כן... תגיד אממ..."
- "מה?"
- "מי אתה...?"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"סלוגן הפוך?"
"לא, עם פילטר!"


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/1/05 18:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קס אלה הספליפה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה