בס"ד

בדרך כלל אני לא שותה תה. לא שיש לי משהו נגדו - אבל ברוב השנה
בארצנו החמה אין צורך במשקה החם הזה, לכן במשך שתי עונות כמעט
ואינני טועם תה. אך כשמגיעים הסתיו והחורף - שבדרך כלל לא
מגיע, ועימם ההצטננות הקבועה והשפעת (שבכל שנה אנחנו לא
מאמינים שהיא תתפוס אותנו, אבל...) אני מתחיל לשתות תה,
ובכמויות שלא היו מביישות אף אנגלי ממוצע.  
בקיץ ובאביב מצויים בביתנו התה בכמויות מינימליות, לכל אורח
שהשתגע ורוצה לשתות תה באמצע החום של תמוז. הכמות המועטה שורדת
את הקיץ ונכנסת איתנו אל הסתיו, ואז מצטרפים אל שקיקי התה
שקיקים חדשים ורעננים.
מכיוון שבזמן שאני שותה תה התיונים (שקיקי תה) נמצאים בביתנו,
מעולם לא יצא לי לקנות אותם. אך השנה בעודי טורח ויורד במדרגות
בכדי להכין לי עוד כוס תה, עלה במוחי הקודח (מחום) רעיון
מהפכני - למה ששקיק התה הרגיל המספיק לכוס אחת, אחת וחצי
מקסימום, לא יהיה יעיל יותר ויספיק לשלוש כוסות? מיד הרמתי את
הטלפון, וחייגתי נרגש אל משרד הפטנטים בכדי לרשום את הרעיון,
אחרי ששטחתי את הרעיון בפני הפקיד, נשמע הקול הארוך המספר על
חוסר הקשר בינך ובין הצד השני, לא התייאשתי וחייגתי, שוב ענה
הלה - ותוך כדי שתיית כוס תה והשמעת הקולות המסורתיים רטן:
"ילד תפסיק לשגע אותי!!!" ושוב "טווו" ארוך וצורם. אחרי כמה
ניסיונות צלצול הסכים הפקיד לענות לי ובקול מנומס וסובלני
הסביר לי שבכל חנות ממוצעת אני אוכל למצוא את הפטנט ה"מהפכני"
שלי.
נרגש עזבתי את אפרכסת הטלפון תלויה באוויר, השארתי את הפקיד
המלומד בצד השני באמצע ההסבר ההיסטורי על התפתחות התה. ורצתי
בכל כוחי אל חנות המכולת הקבועה שלי, שם כמובן אזל התה. אז
עליתי על המונית הראשונה שנקראת בדרכי ונסעתי אל הסופר-מרקט.
נכנסתי אל הסופר, פניתי אל מחלקת המזון וחיפשתי את מדף התה,
לאחר רבע שעה של חיפושים עובד עסוק הפנה אותי אל "מחלקת שקיקי
התה". עברתי דרך מחלקת מכשירי החשמל שהייתה דיי ריקה, חלפתי על
פני מחלקת כלי הבית שהייתה ריקה לחלוטין, קיצרתי דרך מחלקת
ההלבשה שגם בה לא הייתה נפש חיה - למעט כמה עובדים מפוהקים,
ואז ראיתי שלט בגודל עצום שעליו היה כתוב באותיות קידוש הלבנה:
"מחלקת שקיקי התה" ומלמטה באותיות קופצניות על דרך ההלצה:
"סערה בכוס תה...", עברתי את השלט ועמדתי נדהם...
מולי, על שטח ענק של שני דונם - היו עשרות מדפים מסודרים ב-"ח"
"ט" ו"י",  ועליהם אלפי קופסאות צבעוניות בכל מיני צבעים. מאות
אנשים הסתובבו בין המדפים ודנו ביניהם בקולי קולות רסיסי
המילים שהגיעו לאזני לא היו ברורים "תפוחים?!", "לא, הכי כדאי
ארל-גריי...", "עדיף קמומיל!!!", כשעברו הדיונים את מחסום הקול
היו עובדים חייכנים ניגשים אליהם ומנסים לפשר.
בפינה הבחנתי בהתקהלות גדולה של אנשים וניגשתי לראות על מה
המהומה, אחרי שנדחקתי בין האנשים, התגלה לעיני מראה מוזר,
אנשים עמדו וטעמו  משקאות מעלי אדים בעשרות גוונים (המשקאות),
כשמעליהם  שלט קטן: "בר טעימות (חינם)".
החלטתי לחפש את מחלקת התה - כי מה לי ולקרנבלים. ניגשתי לאדם
שלבש חולצה שזיהתה אותו כעובד המקום ושאלתי על מחלקת התה,
העובד נעץ בי עיני עגל, שאל "אתה עיוור? מה נראים לך כל המדפים
האלה..." משך בכתפיו והלך.
זהו הגיעו מים עד נפש הייתי מבולבל לחלוטין.
עובדת שזיהתה את מבוכתי ניגשה אלי,  "אפשר לעזור?", ניצלתי את
טוב ליבה ומיד שאלתי על שקיק הפלא שעליו סיפר לי הפקיד בטלפון,
וביקשתי קופסא ממנו. העובדת חייכה ואמרה שאין בעיה אבל - "איזה
תה אדוני רוצה?".
"מ... מ... ה... ה...", התחלתי לגמגם "מה זאת אומרת? איזה תה
אני רוצה, אני רוצה תה!!!"- "מה לא ברור" ענתה לי העובדת "יש
לנו כמה וכמה סוגי תה ובכמה טעמים שונים, ואם תואיל לומר לי
איזה טעם אתה רוצה...". כדרכם של יהודים ובתמימות אדירה השבתי
בשאלה: "איזה סוגים יש?", "יש לנו תה בטעם לימון, דובדבנים"
היא החלה לענות "תה מנתה, תה וניל, תה אפרסק..." עד כאן הבנתי-
בערך,  ומכאן ואילך במשך עשר דקות שמעתי מלמולים לא ברורים
שכולם החלו במילה 'תה'- "תה קמומיל", "תה בטעם ארל גריי, תה
קוקטיל פירות טרופים בתוספת סחוג תמני..." וכו'. ובכדי שאוכל
להחליט בראש שקט קיבלתי פרוספקט מפורט של סוגי התה מאז המסיבה
בבוסטון.
כל זה קרה לפני חצי שנה, והיום אמצע הקיץ, אני יושב ושותה את
כוס התה העשירית שלי - תה בטעם "נבטי תירס וחליטת פרחי
הקקטוס", את הגמילה אני דוחה למחר, ובכל יום שעובר אני מתגעגע
לתה הח(ו)ם הישן והטוב, מי יודע אולי יגלו אותו פעם...        
                                                           
       

תה: שיח ירוק-עד שמוצאו בסין, מעליו מפיקים ע"י חליטה
ברותחים את התמצית שמתבלים בה מים חמים לשתיה/ משקה של מים
רותחים מעורב בתמצית עלי התה. (מילון אבן שושן)