חלמתי עלייך אתמול. שוב.

בימי שבת הקיציים נלך לים. נרגיש שוב כמו בני 5 ונשחק בחול,
ואחרי זה, לפני שנכנס לאוטו, נשטוף את הרגליים בברזים. על
המושבים נשים מגבות, כדי שהם לא ירטבו. אתה תחבק אותי, ותגיד
לי שטוב לך. סתם, ככה. טוב לך. לא היית משנה שום דבר בחיים
האלה שלנו. אני אגיד שגם לי, וברגשנות יתר דמעות יתחילו לעלות
לי לעיניים אבל אני אצליח לעצור אותן. אתה תשים לב, אבל כדי לא
להביך אותי תתעלם מזה.
כשנחזור לדירה, נתקלח יחד ונאכל סלט עם צ'יפס. אחרי זה, נשב
בסלון ונקרא עיתון ביחד. אתה לא תתרכז בכתבה כל-כך, וכל כמה
דקות תסיט את המבט לעברי. בלילה נעשן משהו, ואז נשכב.
בבוקר, בשש וחצי, אתה תקום ותלך להתקלח. אני אתעורר מהרעש, אבל
אמשיך לנמנם כדי שלא תדע שהתעוררתי. אתה תיתן לי נשיקה על
המצח, ותצא מהחדר. אני אחייך אל עצמי ואתהפך על ביטני.
בצהריים אני אבוא אלייך למשרד עם אוכל שאני אקנה במסעדה הסינית
בקניון, ונאכל יחד. אתה תפתיע אותי ותשאל אם מתחשק לי לנסוע
לצרפת בחופשה הבאה שתהיה לך. אני אסכים בהתלהבות.
בשדה תעופה אתה תיתן לי לישון על הכתף שלך, ובזמן הטיסה תנשך
לי באוזן.
כמה ימים אחרי שנחזור, נלך לסרט ואתה תרדם. אני אודה לאלוהים
שאתה לא מהנוחרים, כי כל-כך לא יתחשק לי להפריע לך לישון.
אחרי זה נלך לסופר, ונקנה גלידה. אתה תביא את הגלידה בטעם ריבת
חלב, כי אתה יודע שאני הכי אוהבת את הטעם הזה, ואני אביא בטעם
פקאן-אגוזים, כי אני יודעת שאתה נורא אוהב את זה.
כשנצא מהסופר, נעבור ליד מכונת צילומים ונעשה כמה תמונות יחד.
סתם, כדי להרגיש שוב כמו פעם. כמו מתי שרק הכרנו.
בדרך הביתה, ניידת משטרה תעצור אותנו על מהירות מופרזת. נבקש
מהם יפה שיוותרו לנו, והם יסכימו אחרי שיכנועים ארוכים.
נחזור הביתה, נשמע במרכזיה הקולית את אימא שלך שחיפשה אותך,
נמחוק את ההודעה ונלך לראות טלוויזיה, מחובקים.
אתה תוריד את הזבל, אני אשים בקערה גדולה גלידה. נראה יחד את
הסרט נהג מונית, ואני אזכר בפעם הראשונה שראיתי את הסרט הזה.
איתך. אתה תביא שמיכה, ושנינו נשכב אחד לצד השני עם השמיכה
מעלינו. נעשה את הגרוע ביותר, ונרדם מול הטלוויזיה. למרות שזה
סרט כ"כ טוב.
אתה תתעורר לפנות בוקר, ותרים אותי אל המיטה שלנו. אתה תסתכל
עליי, ותחשוב שלמרות שאתה משקיע יותר ממני במערכת יחסים הזאת,
זה שווה את זה.
אני אתעורר אחרי כמה שעות, ולא אבין איך הגעתי לחדר הזה. אני
אשער שאתה הבאת אותי אליו, ואחשוב על כמה שאתה נהדר. כמה שאתה
משקיע במערכת יחסים הזאת. ובכל-זאת, יהיה בי ספק קל שיחשוב
שאני זאת שתורמת יותר לקשר הזה.
אתה תשאיר לי פתק על המקרר שהכנת ארוחת בוקר שמחכה לי על השיש,
ושאתה מקווה שהיא לא קרה מדי. תוסיף שאתה אוהב אותי, ושתחזור
לקראת הצהריים.
בחורף, נתכסה במיטה הזוגית שלנו מתחת לשמיכות פוך, ונקרא ספרים
ביחד. אני אחשוב על לנשק אותך, אבל אוותר. אני לא ארצה להפריע
לך באמצע הספר.
אני אכין לנו ארוחה נהדרת, אבל בדרך אגלה שכישורי הבישול שלי
לא משהו. כשתבוא, אני אסתיר את העובדה שבכלל ניסיתי לבשל משהו.
אני לא ארצה שתחשוב שאני כל-כך לא-יוצלחית.
כשתציע לי להתחתן, אני אסתיר את ההיסוס ואסכים ישר, בהתרגשות
שתהיה טיפה מזוייפת.
את התמונה שהייתה לי בארנק שלך, אני אחליף בתמונה של שנינו
יחד. אתה תעשה את אותו הדבר.
נתכנן טיול משותף לדרום-אמריקה, ואני ארעד בדרך לשדה התעופה
מהתרגשות, ואתה תחבק אותי ותתן לי נשיקה על השיער, ותלחש שאתה
אוהב אותי. אני ארגע.
אתה תאהב אותי, ואני אוהב אותך. ואף פעם, אף פעם, אף פעם לא
נפרד. גם לא נריב, אפילו לא נתווכח. אתה תשכח מהשלושה חודשים
שלא היינו ביחד אחרי שהתקשרתי אלייך בארבע בבוקר ואמרתי שאני
לא יכולה יותר, בלי לתת סיבה וניתקתי. אני אשכח מזה שהיית
מתקשר אליי אחרי כל פעם שהיית מזיין את המזכירה שלך, לתקופה של
חודשיים בערך.
יהיה לי עם מי לקרוא עיתונים בסופי שבוע, ויהיה לי מי שיחבק
אותי בחורף מתחת לשמיכה. וגם לא בחורף. יהיה לי מי שיריח לי את
השיער, וילטף אותו. יהיה לי עם מי להתייעץ לגבי מקום העבודה
שלי, ויהיה לי מישהו שיהיה לו אכפת ממני מספיק כדי להגיד לי
שאני אמיתית ובאמת להתכוון לזה. תמיד נדע להסביר אחד את השני,
תמיד נדע מה השני צריך באותו הרגע. ואם לא, אז נדע לסלוח,
ואפילו לשכוח. נדע להמשיך הלאה, אבל נדע גם שאנחנו לא יכולים
להמשיך הלאה בלי השני. כשההתאהבות תגמר, תשאר האהבה. כשהסקס
יגמר, ישאר החיבוק.
יהיה לי מי שיבוא לקחת אותי גם אם אני אהיה תקועה בצד השני של
הארץ, יהיה לי מישהו שיתקשר אליי מדאגה כשאני אצא לאנשהו
בלעדיו. מישהו שירגיע אותי כשאני אצטרך, מישהו להרגיע אותו.
מישהו לחבק. מישהו לדאוג לו. יהיה לי את מי לאהוב. יהיה לי את
מי שיאהב אותי, יאהב אותי באמת, יאהב אותי יותר ממך.