עמדנו בתור
אתה הסתובבת ואמרת שאני נראה עצוב
לך לפחות יש זקן
עניתי
הסכמת בשתיקה
אחר כך הסתובבת שוב ושאלת אם זה בגלל הצבא
גם, עניתי
המשמעת, אמרת
כמו נאצים
לא יודע
השבתי
אחר כך דיברנו על ק. צטניק ופלנטות אחרות
בהן אנשים נושמים גז לא אוויר
יש להם מספרים על היד במקום שמות
והם חיים ומתים על פי חוקיות אחרת
לכאורה שרירותית
כשלפתע אמרת ש
אולי אנחנו בכלל על פלנטה אחרת
שתקתי
ואחר כך עניתי
שזה פרדוכס
ושמה שאמרת זה בעצם
שאנחנו במקום בו איננו
או אולי
איננו במקום בו אנחנו
ואתה רק הנהנת
ואחר אמרת
שלזה בדיוק התכוונת.



מתוך שיחה עם הלוטרה בתור לזריקה נגד צהבת. השיחה עלתה על הדף
מפני שמצאתי בה איכויות ליריות וביתר שאת בטענתו הסתומה משהו
של הלוטרה על כך ש"אולי אנחנו בכלל על פלנטה אחרת".


אהבה זה לצבים
למי שחי מאה שנה
למי שיש לו על הגב את כל מה שהוא צריך
למי שנע בקצב של מאה מטרים בשעתיים
למי שיודע לאן הוא הולך.

אהבה זה לקיפודים
למי שנאמן
למי שגם יודע להסיר את הקוצים
למי שמבין שיופי הוא יחסי
אהבה זה למכוערים
אהבה זה לקרפיונים
למדוזות בחוף הים
לאריות באפריקה
לחגבים
לנחשים דו זרגיים
ליענים
לפילים
לחתולים שמעירים את כל העיר
רק אנחנו
על גחוננו
מזדיינים, גומרים ביחד
לחוד
הולכים לישון
מתחתנים
מולידים 2.3 ילדים
מאמצים כלב
לפעמים אפילו נעים לנו
ככה בתוך הבשר.

אהבה?
אהבה זה לצבים.



משירי מעיין ברוך שבמחברת הכתומה. נכתב לבת-אל בתגובה לשיר
שלה. השירה שבת-אל כותבת היא מאוד גסה בעיני, היא אפילו גורמת
לי למבוכה בתור קורא. להכיר בחורה שכותבת בבוטות כזו על זיונים
וגמירות מעורר בי מבוכה עצומה. בשיר עליו הגבתי ישנה שורה בה
נכתב על צבים ש"עושים אהבה", זו הפעם הראשונה שבה ראיתי את
בת-אל מתייחסת אל האקט המיני כיותר ממכניקה של גופים בתנועה.
קיפודים -  אומרים עליהם שהם נאמנים לבני הזוג עד יום מותם
(וכמו כן מקיימים יחסי מין ארבע פעמים בלילה).
השורה החביבה עלי בשיר היא "נחשים דו זרגיים" זאת מפני שהנחשים
בשל חלקלקות ביולוגית שאין להתכחש לה מתקשים להרביע את הנקבה
(מסיבות מובנות). כפיצוי העניק להם הטבע שני אברי מין זאת כדי
שיוכלו לחדור ביתר קלות את הנקבה. והרי ידוע לכל שנרתיק מעור
נחש הנו נחשק ויקר ערך.


הקפה כבר בסיר
המים רותחים,
איליה עובד
שלושה מסתכלים.
ג'יפ שמירה מפטרל
על גדר מערכת,
ערב-לילה שבת
מן עצלות מנומנמת.
ארבעה קקדו
על העץ של השכנים,
את ואני
במיטה לא גדולה
וכולם ישנים.




השיר נכתב במעיין ברוך ונמצא במחברת הכתומה. שיר אהבה נאיבי
לבת-אל, מוצאת חן בעיני במיוחד הזרימה והמוסיקה הפנימית שלו.
ללא ציניות ונטול שכלתנות, מדובר בתיעוד מדויק של אחת התקופות
היפות שלי במכינה.