הנאצי פרץ לביתנו בשטייטעל. הוא הטיח את טאדאק אחי התינוק
בקיר. ראשו של טאדאק נבקע לשניים. הנאצי וחבריו צחקו וליקקו את
הדם.
חבורת הנאצים התנפלה על מאמא ואילו אני נדחפתי לחדר השינה.
"אך, יודן מלוכלכים" צעק הגוי האכזר "אראה לכם סנוקרת מהי!"
הפשיטו את מאמא מבגדיה, אחזו בשדיה הזקורים כעופרים זכים ודחפו
את פמוטי השבת לעכוזה.
ישבנה דימם והרקטום הפצוע שלה נותר רחב וכואב- היא לא בכתה!
אמיצה... אשת חיל. יהודיה טובה!
באותם רגעים, הייתי גאה בה- על שהיא אמי-הגאה, החזקה. באציליות
בלתי נתפסת התמודדה עם אונס כה קשה ופגיעה קשה... כשהנאצי ראה
שהיא נותרה חזקה צעק: "זונה מלוכלכת, בת זנונים ארורה,
יהודייה! אני רואה שלא הספיקו לך הפמוטים, התרצי שנדחוף לך
חיות פרווה קטנות?!" עיניה של מאמא נפקחו בתדהמה... הנאצי
המשיך: "יש לי רעיון טוב יותר..."שלף סכין מטבח ארוכה - תקע
אותה בישבנה המדמם וסובב! אמי הוציאה זעקה של חיה פצועה. חבורת
הנאצים האכזריים עמדו וצחקו. חלקם שפשפו את איבר מינם הערל
בהנאה גלויה, ושתו שנאפס.
המפקד של הצוות, שעמד בצד, הבחין בי מסתכלת מעבר לחריץ הדלת.
הוא אמר לחייליו- "אל תהרגו אותה עדיין." מאמא שכבה פצועה
ועירומה.
הנאצים הנהנו בראשם. המפקד נכנס לחדר והביט בי.
הוא הפשיט אותי וסקר אותי בעיניו הכחולות והקרות. לא התנגדתי.
הייתי אמציה, בשביל מאמא.
הוא בחן אותי - נערה בת 14, ניצנים שדיים מפותחים, שיער ערווה
דק מבצבץ בעדינות.
הוא נעל את הדלת ואמר -"אם תהיי ילדה טובה, מאמא לא תמות." הוא
הוריד את מכנסיו. הסתכלתי על איבר מינו. מעולם לא ראיתי גבר
עירום, אך ידעתי מה לעשות. מתוך אינסטינקט, של חיה נרדפת,
התחלתי לינוק את הזרגוג. הוא דחף את ראשי בפראות, כמעט נחנקתי,
אך המשכתי. בקרע שמעתי את מאמא צועקת בזוועה, מדי פעם, כשאחד
הנאצים תוקע כל אחד בתורו את הסכין ברקטום שלה, עמוק יותר
ויותר ומסובב. מסובב. מסובב.

הנאצים לקחו את מאמא... אני יודעת שהיא לא מתה כי הבטיחו לי!
אף על פי שהיה נאצי, ראיתי את האמת בעיניו... הוא היה חוזר בכל
יום אל הבית... נתן לי פת לחם עבשה ואמר לי: "גיטל, ילדה
שלי... לפעמים אני שוכח כי את יהודייה... זכרי! את רק שלי!
ובזכותי את חיה!" ואז היה מפשיט אותי, מושך אותי אליו... היה
פוקד עלי להפשיט אותו לאט ובו בעת חופן את שדיי ומשמיע גרגורי
הנאה...
הוא הרטיב את אצבעותיו, פישק רגליי, ודחף אותן בחזקה לתוך הכוס
שלי... זה כאב כי הייתי יבשה...
ירדו לי דמעות והוא שאל: "את בסדר יהודייה?" הנהנתי - לאט לאט
הוא החדיר יותר ויותר אצבעות ולבסוף דחף את כל ידו פנימה...
הייתי רטובה, הכוס שלי היה רחב כל כך...
נהנתי. הוא חייך..."עכשיו", אמר,"את תעשי לי קצת נעים..." הוא
היה עירום ואיברו היה זקור וגדול. רציתי אותו בתוך גופי! רציתי
שיזיין אותי בכל מקום, בכל העוצמה... הוא שם לב שאני מתלהבת
ממנו - לפתע היה הופך לרע בשנית. נחרדתי. הוא דחפני על המיטה
הרעועה. נחתתי בכוח על הסדינים המטונפים בכתמי דם בתולין. הוא
אחז בלסתי והרימני. הוא סטר לי בכל הכוח. נאנקתי מכאב. הרגשתי
את הדם בפי. שוב סטר לי. שוב ושוב. הוא החזיק את ידיי מעל ראשי
- אחיזתו כואבת וציפורניו חודרות לתוך מפרקי ידיי. בידו השנייה
פתח בשנית את רגליי. דחף את איבר מינו העצום והמטונף לתוכי...
זעקתי. הוא סטר לי בשנית.
בכיתי, הדם נמהל בדמעותיי. הוא זיין אותי בפראות, משמיע קולות
מפלצתיים, מזיע ומסתכל עליי בעיניים רעות. אני סבלתי, והוא
נהנה מסבלי. ככל שנאבקתי יותר, כך זעמו גבר. חוסר האונים שלי
הזין אותו למעוך בשערי ולחבוט בצלעותיי, הוא סובב אותי בכוח
ונשך את ישבני עד זוב דם. הוא צחק כשצעקתי- "די!" הוא נתן לי
אגרוף בגב ובפנים. הוא דחף את הזין שלו לתוך הישבן הפצוע שלי
ואני רעדתי מכאב...
הוא גמר בתוכי ואני כנראה איבדתי את הכרתי...

התעוררתי לקול זעקה. הייתי עטופה בכתונת דקה במיטה זרה. באוויר
היה ריח ריקבון ואלכוהול. לידי ישב הנאצי. קמתי, הוא רגז -
"ישנת יותר מדי, יהודייה!" והרים עלי את ידו. יבבתי חלושות.
הוא נרגע קצת ואמר לי: "מעתה, גיטל, תקראי לי מר נאצי. אם לא
תקראי לי כך, יהודייה קטנה, אשסה בך את כלביי המצורעים, את
גופתך השסועה אאנוס ואו אז אבתר אותך, ונשמתך תזעק לאלוהייך
המטונף. את גופתך, נבלה שלי, אעניק לבני עמך המופרעים והם
יעוטו עליה כחיות טרף שהנכם!" אמר, וצחק בצחוק מטורף.
"היכן אני, מר נאצי?" ברור היה לי שנלקחתי מהשטייטעל. הנאצי
חייך וליטף את ראשי. "יהודייה טובה, למדת מהר. את נמצאת במטה
העבודה החדש שלי. זהו מכון ניסויים מיוחד. הוקם בדרישת הפיהרר.

מכון ניסויים... זוועות הניסויים הנאצים בבני אדם התגלו רק
אחרי המלחמה ואני חייתי שם. בין גמדים, מופרעים, מוכי גורל,
נכים ואומללים בהם הנאצים התעללו.

מר נאצי היה האחראי על מכון הניסויים הנאצי באושוויץ. טרם
ידעתי זאת, יומיום הייתי עדה לניסויים ולזוועות. ד"ר מנגלה היה
ידיד טוב לי. מר נאצי הביאני אל המכון כי לא היה יכול יותר
להגיע לביתי שבשטייטעל. אובססיה מטורפת כבלה אותו אלי בחבלי
זוועה נוטפת מין. מין שאליו שנינו כמהנו, גם הוא ואף אני -
יהודייה קטנה ושטוחה, עם שיער שחור גולש, נערה בת 14. טרם
קיבלתי אפילו את הווסת. דבר זה הטריד מאוד את מר נאצי. היה
רוגז - "יהודייה ארורה! אימתי תקבלי את הווסת, סימנה של כל
אישה? תת-אדם את, בת זנונים!" הוא צעק עלי פעם אחת, עוד
כשהייתי בשטייטעל, צעק, ותפס את שיערות ראשי והטיחני אל הקיר.
את הדם שניגר מפצע ראשי אסף באצבעותיו. פתח את רגלי ודחף
אצבעותיו המגואלות בדם אל איבר מיני. בטירוף צעק: "כך הדבר
צריך להיעשות! דם! דם נשים!"
ובכן, במכון הייתי על תקן "אורחת". אף אחד לא העז לשאול מה
יהודייה עושה במכון הניסויים כבת חסותו של מר נאצי. חלק
מהרופאים התייחס אלי מאוד יפה. ביניהם היה כאמור, ד"ר מנגלה.
גם קצינים צעירים היו שם, מה נאים הם, הייתי מהרהרת. מיטב
היופי פה, מול עיניי. ואז שוב הייתי נזכרת במאמא, כיצד סובבה
הסכין הנאצית, השיכורה, האכזרית בתוך ישבנה הדואב.
אחד הקצינים היפים היה בחור צעיר ובלונדיני. שמתי לב אליו,
בלילות הייתי מתגנבת לקליניקה בה עבד ושם חשבתי עליו כששכבתי
במיטת החולים ודחפתי לתוך כוסי את אביזרי המתכת בהם השתמש.
הייתי זועקת בהנאה... לילה אחד, אחזני הטירוף. בחרתי מכל הכלים
את אזמל הניתוחים. דחפתי ודחפתי וחתכתי את דגדגני ואת פנים
הנרתיק. דממתי שם על המיטה והדם התערבב עם נוזלי התשוקה. לא
שמתי לב שמישהו צופה בי. הפסקתי ובעודי מתנשמת המשכתי לדחוף את
אצבעותיי לתוך כוסי, דוחפת ואז מגישה לפי המבקש, טועמת ומלקקת.
ואז שמתי לב אליו. עיניו הקרות שבחנו את גופי בטירוף זה זמן רב
מצצו בזעם נאצי. זעם נאצי. זעם נאצי... מר נאצי!!!
"אל תתני לי להפריע לך, גיטל" לחש בזדון מטורף. "הו, מר נאצי!"
נשנקתי מחרדה והתגלגלתי ארצה מהמיטה, האזמל עדיין תקוע באיבר
מיני השסוע. זחלתי על הרצפה, משמיעה קולות נאקה של חיה פצועה.
עמדתי על ברכיי ובידיים רועדות מפחד וחלחלה החילותי לפתוח את
רכסן מכנסיו. הבליטה התפוחה רטטה הוצאתי את איבר מינו. הוא
השמיע קולות נהמה. החלתי ללקק את איברו הערל. תוך שניות פרץ
סילון מר של זרע מכלי זינו. עמדתי לירוק את הכול והוא השתגע -
"זונה!" תפס את ראשי והטה אותו לאחור. כמעט נחנקתי אך טרם
בלעתי או ירקתי את הנוזל. מר נאצי התכופף אליי ואחז בקצה האזמל
המבצבץ. שכחתי ממנו... "תבלעי את זרעי הארי המשובח, מקוללת!!
רוצחת יזוס, בת זנונים!!"
סובב את האזמל עד שנאותי לבלוע את הכול. הקאתי מיד והוא לחש
ברוך: "תלקקי את זה, תלקקי את הקיא" אמר ושלף בתנועה חדה את
האזמל. מה יכולתי לעשות? הייתי חייבת לשמור את מילתי למאמא
ולפאפא. לשרוד! ליקקתי ואכלתי בתאווה. לאחר שסיימתי לקחני
הנאצי והושיבני על חלציו. שיפד אותי הזין הענקי שלו ולי כאב,
כי כל איבר מיני היה פצוע ושותת דם. "אז שמת עינך על פרנץ קצין
הרפואה הצעיר, הא, יהודיה??... ניתן לטפל בזאת... את שלי! רק
שלי!"
ליל המחרת הוציאני מר נאצי בתוקפנות ממיטתי וגררני לקליניקה בה
עבד פרנץ. הלכתי אחריו ומתוך דמדומי השינה הבחנתי כי בחדר נמצא
פרנץ. מר נאצי עזב אותי והצמיד אקדח לראשו של העלם הצעיר.
"זיין אותה!" צעק מר נאצי. פרנץ המפוחד קרב אלי, הפשיטני
מהכותונת והחל מלאכתו. כוסי שרף עוד מאתמול, אך שתקתי, בכאב...
לא סיים פרנץ את מלאכתו, קרב מר נאצי אליו ולחש: "אתה פיתית את
היהודייה..." "לא!" זעק פרנץ בחרדה "לא!"
מר נאצי קירב את האקדח לרקתו של פרנץ וירה בו. זעקתי. התמלאתי
כולי בדם שניגר מראשו המפוצח של פרנץ. גופו נפל עליי מיד.
צרחתי בזוועה, גופה שוכבת עלי! הזין שלו עוד היה תקוע בחזקה
בכוסי. דחפתי אותו, אך שריריי המכווצים מפחד וכובד הגופה הקשו
עליי.
"אעזור לך, חתיכת זונה!" צעק בטירוף מר נאצי שלי, שלף את סכין
האזמל מאמש, הרים קצת את גופתו של פרנץ, וחתך בתנועה חדה את
הזין שלו, החל מבסיסו. הוא גלגל את הגופה, כרותת איבר המין
הצדה, אני נותרת משותקת, רגליי פשוקות, ובתוכי תקוע זין כרות.
מר נאצי שלף את הזין הגרות מגופי והחזיק אותו כאילו החזיק סתם
נקניקיה. "אשמר אותו... אשמר, אשמר!" צחק בטירוף. לאחר שיצא
מהחדר יצאתי גם אני וגררתי את עצמי למיטתי. בכיתי ביגון. מה
נוראים הם החיים. רציתי לעלות לפלשתינה. לאכול תפוחי זהב,
להיות מאושרת. הרחק הרחק מהמקום הקר הזה, לא לשכוח מי אני...
מאמא....

מר נאצי נתן לי ללכת להתקלח. לראשונה מזה שנה גופי נגע
בסבון... המים החמים ניחמו את גופי הכואב והפצעים הפעורים. הרי
הנעים הציף את נחיריי וחשתי הקלה.
כשיצאתי מהמקלחת הסתכלתי במראה - הייתי יפה. עיני שקדים גדולות
וחומות, שפתיים מלאות ושיער ארוך וכהה. פניי הנקיים נראו
קורנים וגופי, שכבר היה נשי ומפתה, בהק באור הפלורוסנט. בחדרי
היו בגדים נקיים. לפתע מר נאצי הגיע - הסתכל עליי בתדהמה וריר
ניגר מזוויות פיו...
הוא צחק צחוק אכזר, ואמר לי: "התקלחת עכשיו בסבון שעשוי
מאמך!!! חה חה חה!!!" אני זעקתי "לא!" והוא רק המשיך לצחוק. אז
הוא קרב אלי וליטף את שערי הרטוב... הוא אמר לי שאני יפה,
למרות שאני יהודייה... והבטיח שהלילה יביא לי מתנה על שירותיי
הנאמנים.
כל אחד הצהריים בכיתי... חשבתי על מאמא, על כך שהסתבנתי עם
אמי... הייתי מזועזעת.
בלילה הגיע מר נאצי לחדרי, הוא הביא עמו נער צעיר, בלונדיני.
הוא היה דומה מאוד למר נאצי, רק חסון יותר ומלא חיים. מר נאצי
אמר לי שזהו בנו-האנס.
הוא אמר שהוא בתול ורוצה להזדיין, ושאני - אהיה הזונה שלו -
אלמד אותו כל מה שאני יודעת ואתן לו לעשות בי כרצונו. מר נאצי
הלך הצידה והתיישב על כיסא. נגשתי אל האנס והחלתי להפשיטו. עמד
לו הזין והוא התרגש מאוד. נפעמתי, איברו היה עצום, 30 ס"מ
לפחות. הוא נשכב עליי והחל לזיין אותי, הסתכלתי על מר נאצי
בכאב - כיצד בגד בי כך?...
מר נאצי בינתיים החל לאונן. תוך פחות מדקה האנס גמר באנחה
עמוקה. מר נאצי הפסיק לאונן וקם בזעם, בעוד איבר מינו זקור,
אדום ונפוח... עיניו זעמו "ילד רע! אינך יכול להיות גבר אמיתי
כך!!!" ציווה עלי מר נאצי להתהפך. האנס פתח את רגליי ופישק את
פלחי ישבני. נבהלתי. כל 30 ומשהו הס"מ שלו נכנסו לעכוזי. זה
היה כאב איום ונורא
מר נאצי שב לאונן. בשנייה שהאנס גמר, גמר גם מר נאצי, על פניי.
הוא הכריח אותו לבלוע הכול. לא אכלתי כל כך הרבה זמן, ובלעתי
הכל בשקיקה.

לאחר שמר נאצי הלך, האנס דיבר איתו במסדרון - הקשבתי. האנס
ביקש מאביו לישון איתי הלילה, כדי שיוכל לעשות בי כרצונו. מר
נאצי הסכים. כשהאנס נכנס, ברחתי ממנו לאחור - כמו חיה מפוחדת.
הוא סגר את הדלת והתקרב אלי ברוך. הוא אמר לי: "אל תפחדי
גיטל... אני לא אכאיב לך. אני רק רוצה לישון איתך - אני
מבטיח!" ואכן - האנס קיים את הבטחתו, ישנו ביחד במיטה הרעועה
ובאותו לילה ידעתי שהאנס מאוהב בי...
בחודשים שבאו לאחר מכן הייתי מאושרת. האנס היה מביא לי הרבה
אוכל - הוא אמר למר נאצי שאני רזה מדי ושלא כיף לזיין אותי כך.
ולתירוץ זה האמין מר נאצי והסכים להאכיל אותי.
בכל לילה ישנתי ביחד עם האנס - ומדי פעם מר נאצי היה מגיע
ואונס אותי באכזריות.
האנס היה יושב בפינה ומביט בי בדמעות. לפעמים מר נאצי היה פונה
אליו להצטרף אליו. האנס לא רצה, אך הוא העמיד פני מר נאצי
אמיתי! כך היה קורה שלעיתים מר נאצי היה מזיין אותי מקדימה
והאנס מאחורה ולהפך. אהבתי את האנס משום שהיה טוב לב, אך אהבתי
גם את מר נאצי, שהיה כמו אבי, רבי, מורי והמאהב החולני שלי,
שגרר אותי למערבולת חושים סדיסטית ומלאת כאב. האנס היה מנשק
ומלקק את פצעיי המוגלתיים שהתפתחו תכופות, את הציסטות המהבילות
בישבני ובכוסי. גם הפצע מהאזמל החד בקליניקה, שהשאיר את הנרתיק
שלי פצוע ושותת דם זכה ללטיפת לשונו החמה והפתלתולה של האנסי.
לעיתים קרובות היה האנס אומר לי כמה הוא אוהב אותי, היה מבטיח
לי שיוציאני מהתופת וישאני לאישה. האמנתי לו...
יום אחד בעת שהאנס ליקק את הרקטום הפצוע שלי (מר נאצי פצע אותו
קודם לכן...) הוא נאנח ואמר לי כמה הוא אוהב אותי ושהוא דואג
שלעולם לא יוכל לממש את אהבתו אליי בגלוי. ניחמתי אותו אך לפתע
מר נאצי פרץ את הדלת בחוזקה! הוא היה אצור כעוס. הוא צרח על
האנס בשפה זרה והורה לו לצאת החוצה, האנס בכה ואמר לו: "בבקשה,
לא! אבא!" מר נאצי הכה בו באלה כאחוז טירוף וזרק אותו החוצה
כשהוא שותת דם וזועק. מר נאצי נעל את הדלת, הוא הביט בי במבט
זועם - הייתי בטוחה שכעת הוא יכה אותי, יהרוג אותי במכות! אך
במקום, הוא נרגע, קרב אלי ואמר: "עשיתי טעות כשהבאתי לכאן את
האנס, לא חשבתי שהוא יתאהב בך... אבל אל תדאגי יהודייה, את לא
תראי אותו עוד - מפני שאת רק שלי!!!" בכיתי חרש...
אמרתי "מר נאצי, למה אתה משאיר אותי בחיים? הרי יש נשים טובות
ויפות, גרמניות טהורות ואילו אני סתם יהודייה מלוכלכת..."
"נכון", ענה לי מר נאצי. "את באמת יהודייה מלוכלכת. אינני שוכח
זאת אף שנייה. אך אני אוהב את יופייך הנפלא, שיערך השחור ועורך
השחום. את אינך כמו כלבות הקרח המציעות עצמן למעני. הן זונות
גרמניות, כוסן פתוח לרווחה. רוצות שאהיה אבי ילדיהן. ואילו את
- את חזירה יהודייה קטנה. אינך רוצה בי, ילדת-החזיר. ואף
שזיינתי אותך מאות פעמים כבר (205 פעמים, חשבתי בליבי), כל פעם
מחדש אני מרגיש שאני קורע את בתולייך. את בתולה נצחית, חזירה
שלי, בתולה נצחית..."
זאת אמר ויצא מהחדר, לראשונה בחיי - מבלי שיזיין אותי. את האנס
לא ראיתי עוד שמעתי לאחר המלחמה שמר נאצי שלח אותו למחנה
הריכוז מאטהאוזן, שם נאנס ע"י קציני ה-SS והוצא להורג בעריפת
ראש ברוטאלית. מילותיו האחרונות היו - "אני מצטער, אבא."