היה היה איש שהיה דואג לסגור את כל הברזים הדולפים.
למה? כי חבל על  כל טיפה...
משה הקטן שטף כלים והשאיר את הברז דולף. משה הקטן לא ידע שהיום
אפילו מים עולים כסף וגורמים להצפות ושיותר מידי ממשהו זה אף
פעם לא בריא...
אז הגיע האיש הזה, שבדרך אגב קראו לו ריצ'ארד, וסגר את הברז
לטובת כולם.
בפעם אחרת, הוא ראה שגילי החמודה ציחצחה את שיניה הקטנות
והלבנות בעדינות, כיוון ששן אחת התנדנדה.
היו לה שיני חלב והיא הייתה עסוקה בצחצוח העדין, כי לא כמו כל
הילדים האחרים היא לא רצתה להיפטר מהשן שלה...היא אף נקשרה
אליה ופחדה להיות חסרת שן...
ולפתע, מאחוריה עומד ריצארד, גבר מזוקן, נמוך קומה עם זקן
ג'ינג'י , סוגר את הברז ונעלם כלא היה.
גילי החמודה שמעה על פיות שינים, אבל אף פעם לא ידעה שקיים איש
שסוגר את הברזים הדולפים... והיא לא ידעה שריצ'ארד קיים.

גילי החמודה שלא נבהלה מהנעשה החליטה לפעול בנידון.
גילי החמודה החליטה לפתוח את הברז בשנית על זרם חזק בכדי
שריצ'ארד יגיע, אבל במקום זה, אמה צעקה עליה: "גילי ! סיגרי את
הברז! אין מים בכנרת!"
הדבר העלה חיוך על שפתיו של ריצ'ארד שצפה במתרחש אך היה בלתי
נראה באותו הרגע.
כי הרי לדיצ'ארד היה חוק: "אסור לך שיראו אותך!!!"
וכך תמיד אמר לעצמו...אבל גילי היתה קטנה ולא כל כך תמימה
ולריצ'ארד לא היו חברים...

בדרך כלל, היה ריצ'ארד מגיע כאשר האדם לא נכח ליד הברז, או
שיצר הבהוב או הפסקת חשמל קצרצרה בה יספיק לסגור את הברז.
אלה היו הדרכים אותן ריצ'ארד למד כדי להיעלם.
בבית הספר בו למד היו אנשים שלמדו לגרום לדמעות לצאת, אנשים
שלמדו למנוע מאנשים לצעוק על ידי כך שגרמו לבני אדם צרידות קלה
ומנעו אלימות, והיו אנשים שלמדו לגרום לאנשים אחרים לחייך או
להרגע, אבל ריצ'ארד למד רק לסגור ברזים,
כי חבל על כל טיפה, ויותר מידי ממשהו זה אף פעם לא בריא, ומים
עולים כסף בימינו...
אבל ריצ'ארד שכח : "אסור לך שיראו אותך... אסור!"

ועכשיו, אם גילי תתפוס אותו הוא יעלם לנצח, ולא יהיה סוף
לברזים הדולפים...
ריצ'ארד בכה, אבל אז הגיע האיש שלמד איתו בבית ספר והיה במגמת
עידוד האנשים לצחוק ולשמוח.
האיש סיפר לריצ'ארד שאף הוא נתפס בידי ילד תחמן וערמומי.
ריצ'ארד שאל אותו: "ומה קרה אחר כך?"
האיש ענה לו: "מה? היום?"
וחיוך עלה על שפתיו...
"היום אני מועסק בתור ליצן בצוות בידור"

אולי ביום מן הימים ריצ'ארד יהיה אינסטלטור...