בכל פעם שהוא בא היא חולפת לה לעולמות אחרים. הוא עולה לו
מעלה, לפעמים במלוא הדר, לפעמים פשוט כך כמו שהוא, לעולם לא
ידע במה היא תבחר ולכן לעד ינסה.

היא בורחת ממני, אך לא אוותר רצוני עז הוא, ואהבתי לא תשקוט.


לפעמים הם נפגשים בשעת דימדומים, מביטים מרחוק, כה רחוק...
ברגע האחרון היא מפארת דרכה בשלל צבעים מהמם, נושקת פרידה
לרוחב רקיע עם הבטחה למחר שכבר אין.

בתום החיפוש הוא עוזב, צולל מדוכא ונרדם, והיא, אז היא שבה,
נכנסת בהוד והדר. מעפילה מעל כל ההרים, נוסקת לנצח, שבויה
לנצח, בודדה לנצח, אוהבת לנצח, נאהבת.

אהבה שהובטחה בתחילת כל הזמן ומופרת כל יום מחדש.

                                        לאלף שמשות וירח
אחד.