לאן הולכים אחרי שמתים?

שאלתי את עצמי, את השאלה הזאת, בפעם המיליון, שוב, אחרי שכל כך
הרבה פעמים, שאלתי, ושאלתי ולא קיבלתי תשובה.
אז מי יכול לתת לי תשובה? חשבתי לעצמי, אלוהים? ואיפה אני
יכולה למצוא אותו? להחליף איתו כמה מילים, בשקט, לברר את כל
התשובות, אולי בעצם אלוהים בעצמו לא יודע את התשובה? או שאולי
הוא חושב שהוא יודע, והוא לא.
אולי בעצם, אחרי שמתים, לא הולכים לשומקום? נשארים באדמה? סתם
ככה, שוכבים...
לא, לא יכול להיות, ניסיתי לשכנע את עצמי, זה לא יכול להיות.
פעם, כשהייתי קטנה יותר, חשבתי שאחרי שמתים, הנשמה עולה לחלל,
עולה לבין כל הכוכבים, בחושך, ותמיד כשחשבתי על זה נעשה לי
עצוב נורא, כי זה נראה לי מפחיד להיות בחלל כל הזמן, בחושך.
אולי באמת יש גן עדן וגיהנום? האנשים הטובים הולכים לגן עדן,
והרעים לגיהנום... כל כך פשוט, כל כך מובן, אולי זה באמת כל כך
פשוט? או שאולי זה נורא מסובך, כמו כל המיסטיקנים האלה שחושבים
שיש כזה דבר גלגול נשמות... בעצם מי אמר שאין?
חשבתי וחשבתי על מלא אפשרויות, בעצם, למה זה כל כך מעסיק אותי?
אני עוד צעירה וזה ממש לא משנה לי, חשבתי לעצמי.
אבל פתאום עלתה במוחי תיאוריה מוזרה, שאחרי שאתה מת, אתה נולד
מחדש, וחי שוב, בדיוק את אותם החיים שחיית קודם, ואז שוב מת
בדיוק באותה הנקודה ובאותה צורה שמתת קודם, ואז שוב חי את אותם
החיים ושוב מת באותה נקודה, וכן הלאה. אולי זה באמת ככה? חשבתי
לעצמי, ואם כן, אף אחד בכלל לא יכול לדעת או לנחש שזה ככה, אף
אחד לא יודע שאחרי שהוא ימות הוא יחיה את החיים שלו שוב ואז
ימות שוב בנקודה שהוא הספיק להגיע אליה קודם... ואז, כשהוא חי
שוב, הוא חושב שזו בעצם הפעם הראשונה והאחרונה שהוא יחיה את
החיים האלה.
אם ככה, אז אף אחד לא יודע שיש לו את ההזדמנות לשנות דברים, אף
אחד לא מודע לזה...
אולי... אולי זה באמת ככה... ואולי לא, אולי אלו סתם שטויות
שצצו לי פתאום בראש משום מקום...
ישבתי וחשבתי עוד כמה זמן, ולא מצאתי דרך לסיים את מה שכתבתי,
על איזו תיאוריה מוזרה שהמצאתי בראש.